ד"ר יעל ארנון | מינרטים בשמי הגליל - סגנון ומשמעות
עודכן: 9 בנוב׳ 2020
חוקרת ומרצה במכללה האקדמית צפת ובמכללה לחינוך אורנים. בעברה, עסקה בארכיאולוגיה, בדגש על התקופה האסלאמית הקדומה. עם השנים התרחבה נקודת המבטה הן מבחינת התכנים כך שכללה גם היבטים אומנותיים וארכיטקטוניים והן מבחינת התקופות, כך שהתקופות המודרניות תפסו מקום רחב יותר במחקריה. מתוך הבנה שהאמנות מגיבה למציאות שהיא פועלת בתוכה, ד"ר ארנון מבקשת להרחיב את תחום המחקר להבנת שינויים החלים באומנות האסלאמית לאורך השנים, תוך הבנת משמעות השינויים הללו.
מינרטים בשמי הגליל סגנון ומשמעות
ד"ר יעל ארנון
המכללה האקדמית צפת, המכללה לחינוך אורנים
תקציר
הפיכתו של מקום גיאוגרפי space למקום בעל משמעות סימבולית place הוא משמעותי בבניית זהות חברתית דרך ביסוס בעלות על מרחב גיאוגרפי והכרזתו ככזה.
משחר ימי הציוויליזציה השקיעה הארכיטקטורה מאמצים רבים בעיצובו של הנוף הגיאוגרפי והפיכתו למקום בעל אמירה סימבולית דתית או פוליטית. מארמונות ומקדשים בראשי האקרופוליס ועד לגורדי שחקים בעידן המודרני. פיענוח הסמלים המגולמים במבנה מסוים עשוי להאיר את הישות היוזמת ולשקף את זהותה הפוליטית או הדתית או שניהם יחד. חיבור בין נוף, תרבות ופוליטיקה מכונה "קריאה בנוף" המינרטים הזקורים מעל לאופק האורבני הם דוגמא טובה ל"קריאה בנוף" .מטרת המחקר לבחון האם חל שינוי ב"קריאת הטקסט הנופי" כתוצאה משינוי במבנה המינרט בין השנים שלפני קום המדינה ולאחריה והאם יש לו קשר בבניית הזהות הלאומית הפלסטינית.
מבוא
מאמר זה מהווה קדימון למחקר מעמיק ורחב על אחד המבנים היותר בולטים בקו האופק הגלילי. הנוסע בכבישי הגליל אינו יכול שלא לשים לב לכמות הצריחים המזדקרים אל השמיים, לגובהם שאינו מתחשב בטכסית הטבעית של האזור ולמספרם ההולך וגדל. הרושם שנוצר שתפקידם הקלאסי של מבנים אלה השתנה. ומפונקציה מאוד מוגדרת הפכו לסמל. הפיכתו של מקום גיאוגרפי space למקום בעל משמעות סימבולית place הוא אחד הדרכים המשמעותיות בבניית זהות חברתית דרך ביסוס בעלות על מרחב גיאוגרפי והכרזתו ככזה[1]. משחר ימי הציוויליזציה השקיעה הארכיטקטורה מאמצים רבים בעיצובו של הנוף הגיאוגרפי והפיכתו למקום בעל אמירה סימבולית דתית או פוליטית. מארמונות ומקדשים בראשי האקרופוליס ועד לגורדי שחקים בעידן המודרני. פיענוחם של הסמלים המגולמים במבנה מסוים עשוים להאיר את הישות היוזמת ולשקף את זהותה הפוליטית או הדתית או שניהם יחד. חיבור בין נוף, תרבות ופוליטיקה מכונה "קריאה בנוף" והוא מאפיין בשנים האחרונות את המחקר הגיאוגרפי תרבותי כדוגמת מחקריו של שלמה חסון[2]. המינרטים הזקורים מעל לקו האופק האורבני הם דוגמא טובה ל"קריאה בנוף". בהמשך לעבודתם של קלדרון וסינדאוי[3] בו הם חוקרים אתרים המקבלים משמעות לאומית אני במאמר זה רוצה להתייחס רק להיבט אחד שניתן להגדיר כ"דתי" והוא המינרט.
המינרט ומקורותיו
המינרט הינו מבנה השייך ללקסיקון הארכיטקטורה האסלאמית. בערבית הוא מכונה מַנָארַה, (مَنَارَة, )
היינו מגדל או מגדלור ובפרסית מִאְדַ'נַה (مِئْذَنَة), המקום שמימנו שר המואזין (مؤذّن) את האד'אן ( أذان ), הקורא למאמנים להגיע לתפילה (ראה איור 1). מטבע הדברים מבנה שכזה יתייחס תמיד למבנה התפילה הוא המסגד. אין חוקים לגבי מיקומו הארכיטקטוני של המינרט במרחב, כמו שאין חוקים לגבי צורתו ולמספרו בקומפלקס הדתי. לעומתו , למבנה המסגד קנון מחייב, הוא חייב קיר קיבלה ( قبلة)[4] ומחראב (محراب)[5] שנועדו להקל על המתפללים לאתר את הכיוון התפילה ( ראה איור 2). יחד עם זאת כיום לא ניתן לדמיין מרחב דתי מוסלמי שאינו המתהדר לפחות במינרט אחד. אך לא כך היה בעבר.
איור 1 בית זרזיר מזאריב (زَرَازِير) מבט מתמרת
איור 2 https://www.researchgate.net/figure/Typical-Parts-of-mosque-Kavuri-Bauer-2012_fig2_284446235
האסלאם שפרץ לבמת ההיסטוריה ברבע הראשון של המאה ה-7 הינו הדת המונותאיסטית החדשה ביותר. האסלאם נולד והתפתח עם ועבור ה"אומה" ("أمة") מושג שמקפל בתוכו את כלל המאמינים ומבדיל אותם משאר בני האדם. המסורת אומרת " בכול מקום שתהיה ויגיע זמן התפילה (ٱلصَّلَاة) המקום הזה הוא מסגד. למרות השקפת העולם האינדיווידואליסטית הזאת התפילה בחברותא הפכה לצורך חברתי והחלל בו אדם נפגש עם חבריו לאמונה הפך במהרה למבנה בר קיימא. בהמשך הפך המסגד למקום חברתי לא פחות מאשר דתי, מקום להתפלל, ללמוד להישפט ולעריכת עסקים כלכליים[6]. כמסגד הראשון שימש ביתו של הנביא בעיר מדינה, הקריאה לתפילה הייתה מגגות הבתים. בילאל אבן רבח (بلال بن رباح), המואזין הראשון נענה לבקשת הנביא " קום בילאל וקבץ את קהל המתפללים" עלה על גג ביתו של הנביא וקרא לתפילה.[7]
בתחילת האסלאם הייתה התנגדות למבנים גבוהים כמקום קריאה לתפילה שמא יוכל המואזין ממרום הגובה להביט לתוך חצרות הבתים שסביב המסגד. מאותה סיבה עצמה הייתה משרת המואזין פנויה רק לעיוורים או בעלי לקות ראיה[8]. האיסור על הקמת מינרטים גבוהים היה תקף במדינות מוסלמיות כמו: מלזיה, קשמיר ומזרח אפריקה עד למאה ה-20. המתנגדים טענו שאין מקום למבנה כה מוחצן בדת האסלאמית שכולה מטיפה לצניעות ואינה מתאימה למורשתו של הנביא. רק במאה ב-20 עם התפשטות התקשורת הוויזואלית, פתיחת דרכי המסחר ותנועה של נוסעים הביאו למידה של הומוגניות בסגנון הארכיטקטוני הבין לאומי המוסלמי.[9] מאחר והמינרטים לא היו ידועים בתקופתו של הנביא נשאלת השאלה לגבי מקורם, ואיך הפכו לסימן ההיכר הבולט ביותר לנוכחות האסלאם? ומדוע הם כה שונים זה מזה?
במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הועלו סברות שונות לשאלת מקורו של המינרט. מהמגדלור של אלכסנדריה (pharos)[10] דרך עמודי הניצחון הרומיים[11] ועד למגדלי הפעמונים של כנסיות[12]. התשובה לשאלה זו צריכה להיות במה פגשו המוסלמים בכיבושיהם? ואיזה פריט ארכיטקטוני ענה לדרישות הדת החדשה וניתן היה לאמצו? על מנת להבין את המקור יש להתייחס לזמן הופעתם, לאזור הופעתם ולסגנונות השונים של הצריחים החדשים שהופיעו בקו הרקיע.
המסגדים הראשונים שניבנו באלבצרה (البصرةו) וכופה (الْكُوفَة) שבעיראק (ראה איור 3 ) היו חסרי מינרט[13]. בדיוק כפי שהיה בבית הנביא במדינה, בית שהיווה מודל למסגדים שיבואו אחריו. מסגדים אלה ניבנו באתרים שהיו ניטרליים מבחינה דתית במקום שהאסלאם כבר קנה לו חזקה.
איור https\\www. archnet.org/sites/382 3
לא כך היו פני הדברים בעיר דמשק שהייתה מרכז תרבותי ודתי רב עוצמה בתקופה הביזנטית. במרכזה של העיר ניצבה קתדרלה שהוקדשה ליוחנן המטביל, במקום שהיה בעבר מקדש ליופיטר. קתדרלה זו התהדרה בצריחי פעמוני גבוהים שנסקו מעל לקו האופק העירוני. הכיבוש המוסלמי של דמשק ,התבססות השלטון האומיי בעיר והפיכתה לבירת החליפות הביאו לכך שהמרכז הדתי המסורתי של העיר, נבחר לכינונו של המסגד המרכזי גַ'אמַע (جامع)[14] (ראה איור 4 ). הכנסייה הפכה למסגד על ידי אל וליד הראשון ( الوليد بن عبد الملك)[15] ואילו מגדלי הפעמונים שהיו האלמנט הגבוה ביותר בארכיטקטורה העירונית ושבעבר בישרו על מועד התפילה לנוצרים הפכו למינרטים הראשונים. הפעמונים הורדו ואת מקומם תפש המואזין בסלסולי קולו. האלמנט הגבוה ביותר שהיה בעבר נוצרי הפך למוסלמי. במקרה זה של הדת החדשה אין כמו מבנה המינרט לסמל את נוכחותה של הדת החדשה.
איור 4 https://www.pinterest.com/pin/553590979186863951
בשונה מהמינרט בדמשק שהומר ממבנה הפעמונים, המינרט הראשון שנבנה בכוונה תחילה היה המינרט מעל ביתו של הנביא במדינה. גם מסגד זה נבנה על ידי וליד הראשון, אך שלא כמו המסגד בדמשק לא נותר מימנו דבר. לפי התיאורים ההיסטוריים הוא היה בעל ארבעה צריחים, ההיסטוריונים מכנים את הצריחים מנרה (مَنَارَة, )או מנר )منار( אבל לא מזכירים את התפקיד שעליהם למלא.[16] המינרטים האומיים [17] היו מלבניים לזכר אותו מגדל פעמונים בדמשק והם המינרטים הרווחים באנדלוסיה שהייתה אומיית ובמגרב.(ראה איור 5 )
איור5 https://www.pinterest.com/pin/385409680589615075/
רק במאה ה-9 עם התבססותה של הח'ליפות העבאסית [18] ששלטה מחופי האוקיאנוס האטלנטי ועד למדבריות מרכז אסיה, הופכים הצריחים למבנים שבאופן קבוע מתייחסים למסגדים. יש שיטענו שרק בתקופת שלטונם של העבאסים מהווה הצריח הבודד הצמוד למסגד יום השישי סמן לחשיבותו של המסגד בגיבוש ה"אומה" המוסלמית ורק אז הופך הגובה להיות סמל לעוצמתה של הדת ובאופן ברור הופך המינרט לסימן היכר בולט לנוכחות הדת החדשה. הסגנון הספירלי שהתפתח בעיקר במרכז אסיה, באיראן ובאפגניסטאן לא פסח מעיניהם של הסלג'וקים הטורקיים ומשם הדרך למינרט הגלילי העות'מאני הייתה קצרה (איורים 7,6)
איור6 https://en.wikipedia.org/wiki/Minaret
איור 7 https://archnet.org/sites/1657/media_contents/42627
מינרטים בגליל סגנון ומשמעות:
המינרטים שהוקמו בגליל לפני 1948 היו ברובם גליליים או כפי שאנחנו מכנים אותם מינרט "עיפרון". מקורם של אלה באימפריה העותומאנית שמוצאה בערבה המרכז אסייתית ( איורים 8. 9). מינרטים הם אחד ה רכיבים האדריכליים המשמעותיים ביותר של הירושה התרבותית מתקופת האימפריות הסלג'וקית והעות'מאנית. הם עשויים להיחשב כסימן לעליונות השלטון האימפריאלי ברחבי שטחה וגם לסמל התרבות האסלאמית. טלבוט מיין את סוגי המינרטים לארבעה סגנונות. הסוג הרביעי שלו, המינרט הטורקי, הוא דק ומחודד, ועשוי להיות עגול או מצולע. אך שלא כמו המינרט הפרסי, שעליו הוא עשוי להתבסס, לסוג הטורקי יש שתיים ואף שלוש מרפסות[19]. במשך כ400 שנה נשלט הגלילי על ידי האימפריה העות'מאנית במהלך תקופה זו הטביעו העות'מאניים את חותמם על הארכיטקטורה בארץ בכלל ובמסגדים בפרט. מקורם של במינרטים הגליליים כפי שהוזכר למעלה במזרח, בעיקר במחוזות השליטה הסלג'וקית. המינרטים האסייתיים דמויי ה"ארובה" הופכים לדקיקים, ארוכים ומעוטרים בקצה בחרוט או כיפה ומכאן נגזר שמם "מינרט עיפרון" .
מינרטים אלה היו צנועים בצורתם ובגובהם, צמודים למסגד כאשר לכול מסגד היה מינרט אחד בלבד. גובהם הצנוע השתלב בנוף היישובי ללא קשר לגובהם של הבתים.( איורים 10,11,12,13,14,15,16)
איור 8 : עכו מסגד אל בחר (או מסגד אל-מינה)
איור 9: המסגד "הזעיר" חיפה
איור 10: צפת 1949 https://www.maariv.co.il/news/military/Article-555838
איור 11 מסגד אל בחרי مسجد البحر טבריה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%92%D7%93_%D7%94%D7%99%D7%9D_(%D7%98%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%94)
איור 12: שפרעם ישן מול חדש
איור 13: מסגד איסתיקלאל (الاستقلال) בחיפה
איור 14: אל ח'אלצה (الخالصة) ( קריית שמונה) px-Khalsa_mosque_05httpsen wikipedia.orgwikiAl-Khalisa-2008
איור 15 חִיטִין ( حطّين) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F
איור 16 תַרשִׁיחָא ( ترشيحا) https://zochrot.org/he/village/49508
החל משנות ה-90 אנו עדים להחצנה במבנה המינרט, צורתם שונתה וחלקם חזר להשתמש ולו חלקית באלמנטים המלבניים (איור 17 ) אולי תזכורת לעבר האומיי המפואר.
איור 17 המינרט החדש בעראב זבידאת
אלמנט הגובה הפך יותר ויותר למשמעותי. את הצריחים ניתן לראות למרחקים והם כמו קורעים את תבניות הנוף שאליהם הם מתייחסים. דוגמא טובה לצריח מהסוג הזה הוא הצריח של המסגד החדש בטורעאן (طرعان) ,שניתן להבחין בו מהישובים ה"חדשים" הושעיה ובית רימון. (איורים18,19 ), ובצריח חדש בשכונה הבדואית זבידאת השייכת לבסמת טבעון (بسمة طبعون) שבו ניתן להבחין בקלות מטבעון השכנה ( איור 20 ).
איור 18 טורעאן (طرعان) 1970
איור 19 טורעאן (طرعان) 2020
איור 20 זבידאת
המסגדים החלו להתהדר בכמה מינרטים וכול המרבה הרי זה משובח. ריבוי מינרטים גם הוא אחד המאפיינים של המסורת העות'מאנית. מקורה של תופעה זו נעוץ כנראה בסגנון המסגדים שהיה נהוג בארכיטקטורה הסלג'וקית והוא "מסגד ארבעת האיוונים" שהכיל מספר רב יותר של מינרטים. שני מינרטים ויותר מתחילים להופיע במסגדים עות'מאניים כבר בתקופת בורסה (1299-1437) ומספרם עולה במהלך התקופה הקלאסית ( 1437-1793)[20] במיוחד בעבודותיו של מימר סינן. מחקרו של מעארוף על הסיבות לריבוי מינרטים, העלה שיש קשר מובהק בין פוליטיקה למספר המינרטים שמקיפים את המסגד[21]. ככלל רק למסגדים שנבנו על ידי הסולטנים הורשו להיות יותר ממינרט אחד ובדרך כלל הם מוקמו בקצה המתחם או בקצה החצר[22]
"נוף חדש" מתגבש בצורה מואצת בכפרי וערי הגליל. נוף שהנוסע בכבישי הגליל אינו יכול להישאר אדיש למראהו. הארכיטקטורה כחלק מהאמנות, מגיבה למציאות ואת אותה מציאות יש לחפש באלמנטים של זהות לאומית שהתגבשה בחברה הערבית לקראת סוף האלף הקודם. אחת השאלות שעלינו לשאול היא מהי התרבות שנחרתה בנופי הגליל במהלך היווצרותו של הנוף החדש?
שלמה חסון במאמרו "תרבויות חרוטות בנוף"[23] טוען שגם הגליל שעבר מיד ליד בין השלטון העות'מאני לשלטון הבריטי ואחר כך לשלטונה של מדינה ישראל, עבר שינויים נופיים כאשר כול שלטון ניסה להטביע חותם נופי כהכרזה של שליטה[24]. מערכת הכוח הגיאופוליטי מתייחסת לגליל כאל מרחב אתני לאומי שעליו נאבקים יהודים וערבים. הגליל הוא אזור מורכב בו חיים זה לצד זה יהודים וערבים ביחס של מתח ותלות הדדית.
באופן מסורתי הייתה לתרבות המערבית קושי מסוים בהבנת מושגים מופשטים המתייחסים לאומנות החומרית המזוהה עם האסלאם. קושי זה נבע בעיקר מחוסר ידע מעמיק בתרבות עצמה ומשום שלמרבה הפלא החוקרים המערביים היו גם הראשונים שחקרו אמנות זו. תאוריה זו באה לידי ביטוי בעבודתו של אדוארד סעיד ובספרו "אוריינטליזם"[25] . תאוריה זו שהייתה חדשנית לתקופתה זכתה לביקורות רבות על ידי מזרחנים מערביים ומזרחים כאחד: מלומדים דוגמת ארנסט גלנר, אלברט חוראני, ניקי קדי, מלקולם קר, ברנרד לואיס ומקסים רודינסון... ביקורתו של החוקר אבן־וואראק על סעיד איננה, התנצחות אינטלקטואלית גרידא, אלא הפרכה רבת־ עוצמה של מתקפה אקדמית ותרבותית המכפישה ומגַנה, זה שלושה עשורים, כמעט כל דבר הקשור למסורת המערבית[26]. המזרחן רוברט ארווין מכנה את עבודתו של סעיד כשרלטנות ממאירה, שקשה להבדיל בין טעויות כנות לבין מצג שווא בכוונה.[27] חקירת הסמיוטיקה היא תמיד דו משמעית ומורכבת אם לוקחים בחשבון שסימני הסמלים המופיעים אינם סטטיים והם עשויים להשתנות בהתאם להרגשה ולגישה המתעוררת בעיני המתבונן. יחד עם זאת חיי היום יום שלנו מלאים בסמלים שחשוב להבינם כיוון שהם משמשים כמתווכים חזותיים להלכי רוח שקשה לתארם באופן רציונאלי. כך "שהמגדל" שהיינו מבנה ארכיטקטוני שגובהו גדול מרוחבו, שבמקור תפקד כמבנה הגנתי או תקשורתי [28],שינה את תפקידו במהלך ההיסטוריה וקיבל תפקיד של שליטה וכוח.
במודעות האנושית גובה תמיד נתפש כמשהו עליון, נשגב או אפילו כוח עליון. דוגמאות מהעולם העתיק יש למכביר אנחנו נזכיר רק שתיים: מגדל בבל כסמל לקריאת תיגר על הכוח העליון והזיגורט המסופוטמי כסמל לעליונות הכהונה הידע והחוכמה. בתקופה המודרנית אנו עדים לבניינים כמו מגדל אייפל או גורדי השחקים כסמל לעליונות טכנולוגית. כול האמור לעיל מחזק רצון אנושי להנצחה.
בקיץ 1975 מתפרסמות הידיעות הראשונות על הכוונה להפקיע אדמות בגליל בפרויקט שכונה "יהוד הגליל"[29], ב 29.3.76 מודיעה הממשלה על הפקעה של 20,000 דונמים אדמה בבעלות פרטית באזור דיר חנא (دير حنا), עראבה (عرابة) וסכנין ( سخنين,) ובשלושים למרץ אותה שנה פרץ לתודעתנו "יום האדמה" (يوم الأرض).[30]
גידול האוכלוסייה היהודית בגליל והכוונה לנגוס על ידי הלאמה אדמות בטריטוריות הערביות חייבה פרט להכרזת " יום האדמה" גם סימון המרחבים הגיאוגרפיים השייכים להם. הסימון נעשה בסמלים שיזהו את הטריטוריה כערבית מוסלמית. והמינרט כמגדל בולט בשטחים חקלאים היווה את הפתרון הטוב ביותר.
סיבה נוספת היא ה"נכבה" (النكبة) "האסון". המונח נכבה הופיע לראשונה בספרו של קונסטנטין זוריק "משמעות האסון" שיצא לאור ב1956 . וכך הוא כותב "תבוסתם של הערבים בפלסטין אינה סתם תבוסה זהו אסון במלא מובן במילה או ברק חולף של רוע" [31] מילה זו מגלמת בתוכה את האירוע הנורא שפקד את הישוב הערבי בארץ ישראל בשנת 1948 עם הכיבוש הישראלי ,עזיבתם, מנוסתם או גירושם של כ-700,000 פלסטינים במהלך מלחמת העצמאות אבדן האדמות והפיכתם לפליטים[32]. אירוע זה חקוק וצרוב בתודעתם העצמית והתרבותית וסביר להניח שציון אירוע מאין זה ימצא את ביטויו גם ברבדים האומנותיים והתרבותיים. הנכבה לפי בן צבי היוותה את הזרז שהוביל את הפלסטינים לשינויים בתפישת לאומיותם ומה שחשוב יותר במציאת דרכים למימושה[33]
יום ה"נכבה"( يوم النكبة) צוין לראשונה באופן רשמי ברשות הפלסטינית בשנת 1998, במקביל לחגיגות 50 שנה למדינת ישראל. האירועים כללו עצרות, תהלוכות, תערוכות, סמינרים ופרסום מאמרים רבים בעיתונות הערבית והפלסטינית אשר דנו במשמעותה ובמקומה של הנכבה בזהות הפלסטינית.[34] רק לקראת סוף שנות ה-90 מבשיל סיפור ה"נכבה" ומתכנס לנרטיב מלוכד יותר ואכן שינוי מבני המינרטים בתקופה שאחרי אולי מעידה כי מבנה זה טעון בפסיכו גיאוגרפיה היינו מבנה שמקבל משמעות מיוחדת בעיני המתבונן.
סיכום
כבר שנים רבות שמכשירי ההקלטה והרמקולים מחליפים את קולו הרועם של המואזין בקריאה לתפילה, כך שתפקידו המוצהר של המינרט חדל להיות בר תוקף ( איור 21 ).
איור 21 : דיר אל אסד (دير الأسد)
אחרי כיבוש קונסטנטינופול אחד המעשים הראשונים המיוחסים לסולטן מחמט השני (محمد ثانى) , הוא הקמת מינרט מעץ על גג כנסיית הגיה סופיה כסמל לניצחונו הסופי של האסלאם על הנצרות. במלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר, בעיר קוסובו פוצצו הסרבים את המינרטים באופן שיטתי על מנת "למחוק את הנוכחות האסלאמית בעיר".
בנובמבר 2009 נערך משאל עם בשוויץ לגבי איסור בניית מינרטים בטענה שהם מסמלים את שלטון האסלאם וקיים קשר ישיר ביניהם לבין התאסלמותה של אירופה. כתוצאה מהמשאל הוכנס לחוק הבנייה השווייצרי סעיף העוסק באיסור בניית מינרטים[35] (ראה איורים 22,23 ).
איור 22: https://news.walla.co.il/item/1615901
מבין הסימנים המזוהים ביותר בכול עיר או ישוב אסלאמי, המינרט הוא הבולט ביותר. היינו צריח גבוה המתנשא מעל האופק העירוני שמימנו קורא המואזין לתפילה חמש פעמים ביום. גם כיום בעידן גורדי השחקים המינרט עדין משווה לישוב מראה מוסלמי אופייני. (ראה איור 23)
איור 23: א-טייבה א-זועביה ( الطيبة الزعبية)
השוני במבנה המינרט מבטא את השוני בתפיסת המבנה. באמצעות מבנה זה מגדירים הערבים את זהותם הלאומית ללא קשר להגדרת התפקיד האמתית של המבנה. הצריח המיתמר לגובה מסמל בתפקידו החדש טריטוריה. והטריטוריה היא מרכיב ראשוני בלאומיות הפלסטינית כפי שנאמר ב" חזון העתידי לערבים הפלסטינים בארץ ישראל" מסמך שנכתב ב 2006 "השייכות למקום הזה הוא המרכיב הראשון בזהות הלאומית והתרבותית" [36]. מבנה המינרט הפך להכרזה "אנחנו פה" אנחנו על המפה". וכפי שאמרה טל בן צבי בעבודתה על "ייצוגי הנכבה באומנות הפלסטינית" "פלסטין שנעלמה והאסון שהוביל אובדנה הפך אותה במידה מסוימת לאתר זיכרון" [37]והמינרט לעניות דעתי כאנדרטה.[38]
רשימה ביבליוגרפית
אובמן א. (2003) הנכבה-מיתוס מכונן בזהות הלאומית הפלסטינית בתוך: יגנס ת.( עורכת) מאינתיפאדה למלחמה. אוניברסיטת ת"א מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה.
בלאנדר ד. וקניג ע. (2009) פרסום המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בן צבי ט.( 2010) ייצוגי הנכבה באמנות פלסטינית: שנות השבעים והשמונים בעבודותיהם של אמנים בני המיעוט הפלסטיני בישראל. חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה" בהנחיית פרופ' חנה טרגן ופרופ' משה צוקרמן. אוניברסיטת תל אביב
בן צבי ט. (2014) סברה- ייצוגיי הנכבה באמנות הפלסטינית בישראל. הוצאת רסלינג
חסון ש.( תשמ"ג) תרבויות חרוטות בנוף, קריאה של נוף, תרבות ופוליטיקה. פייטלסון ע. ופלזנשטיין ד.
( עורכים) מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל כרך ט"ז: 12-42
יפתחאל א. (1999) יום האדמה. תיאוריה וביקורת 12,13 :279-289
מוריס ב. (1991) לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949 . עם עובד.
סעיד, א' [1978] 2000: אוריינטליזם, תרגום: ע' זילבר, תל אביב: עם עובד
קלדרון ע. סונדאוי ח.(2018) מקדושה דתית למקום לאומי, שינויים במשמעות הסימבולית של מקומות אסטרטגיים. גריסמרק צ. , גורן ח., עבאסי מ., גרינברג ז. ( עורכים) מחקרים חדשים של הגליל ספר שלישי:320-347
Abderrahman Cherif. J (2007) The Minaret Symbol of Civilization
Adamac L.W. (2009) Historical Dictionary of Islam:68
Arffim Syad Ahmad Iskendar Syed (2005) Architectural Conservation in Islam: Case Study of the Prophet’s Mosque.
Bokhari A (2009) The Minaret Islamic Architecture or Religious In vocation? Retrueved from http:// www thaakat wordpress.com
Bloom, J. (1989) Minaret, Symbol of Islam. Oxford Studies in Islamic Art, 7.
Oxford and New York,
Bloom, J. (1991). Creswell and the origins of the minaret. Muqarnas VIII: 55-58.
Brill. Leiden
Bloom, J. (2002). The Minaret Faith and Power. Saudi Aramco World 23:26-35
(http://www.saudiaramcoworld.com/issue/200202/the.minaret-symbol.of. faith.power.htm).
Doğangün A., Tuluk Ö.İ., Livaoğlu. R., Acar. R. 2006. Traditional Turkish Minarets on the Basis of Architectural and Engineering Conception, 1st International Conference on Restoration of Heritage Masonry Structures Cairo, Egypt April: 24-27
esearchgate.net/publication/229039007_Traditional_Turkish_minarets_on_the_basis_of_architectural_and_engineering_concepts
Ettinghausen, R, and Grabar O (1994), The Art and Architecture of Islam (650-1250). Yale University Press.
Ettinghausen, R, and Grabar O. Jenkins Madina M. (2003). The Art and Architecture of Islam, 650- 1250. Yale University Press; 2nd edition.
Gunay R. 2006 Sinan: The Architecture and his work. Istanbul
Khalidi W. (2006) All that Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel 1948. Institute for Palestinian Studies Washington D.C
Hoteit A (2015) War Against Architecture, Identity and Collective Memory. International Journal of Development Research 5(2): 3415-3420
Ibn Warraq. 2007. Defending the West: A Critique of Edward Said's Orientalism by Prometheus Books,
Lefebure H. (1999). The Production of Space. Oxford
Maarouf I.2014. Ottoman Minarets: An Analytical, Economical and Political Approach
Relph. E.C (1976) Place and Placelessness. London
Robert Irwin 2006 Dangerous Knowledge: Orientalism and Its Discontents
Rosen Ayalon M. (1984) Themes of Sasanian Origin in Islamic Art. Studies in Arabic and Islam 4:69-80
Strzygowski J. (1901) Orient oder Rom: Beitrage zur Geschichte der Spatantiken ubd fruh- Christlichen Kunst. Leipzig
Talbot P.1964. Towers of Islam, Saudi Aramco World. March/April,:18-21 (http://www.saudiaramcoworld.com/issue/196402/towers.of.islam.htm)
Thiersch H. (1909) Pharos: Antike Islam und Occident: ein Beitrag zur Architekturgeschichte.
רשימת איורים
איור 1 בית זרזיר מבט מתמרת- צילום עצמי
איור 2 ציור סכמתי של מסגד
https://www.researchgate.net/figure/Typical-Parts-of-mosque-Kavuri-Bauer- 2012_fig2_284446235
איור 3 המסגד בכופה https\\www. archnet.org/sites/382
איור 4 המסגד הגדול בדמשק ttps://www.pinterest.com/pin/553590979186863951
איור 5 המינרט בקירואן טוניס https://www.pinterest.com/pin/385409680589615075
https://en.wikipedia.org/wiki/Minaret איור 6 המאוזוליאום של ארסלאן ג'אדיב, איראן
איור 7 סוגי מינרטים ציור סכמתי https://archnet.org/sites/1657/media_contents/42627
איור 8 עכו מסגד אל בחר (הים) או מסגד אל מינה (הנמל) צילום עצמי
איור 9 חיפה המסגד ה"זעיר" צילום עצמי
איור 10 צפת 1949 https://www.maariv.co.il/news/military/Article-555838
איור 11 מסגד אל בחרי (הים) טבריה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%92%D7%93_%D7%94%D7%99%D7%9D_(%D7%98%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%94)
איור 12 שפרעם ישן מול חדש צילום עצמי
איור 13 מסגד איסתיקלאל בחיפה צילום עצמי
איור 14 אל ח'אלצה ( קריית שמונה)
px-Khalsa_mosque_05httpsen wikipedia. orgwikiAl-Khalisa-2008
איור 15 חִיטִין https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F
איור 16 תַרשִׁיחָא https://zochrot.org/he/village/49508
איור 17 המינרט החדש בעראב זבידאת צילום עצמי
איור 18 טורעאן 1970 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%90%D7%9F
איור 19 טורעאן 2020 צילום עצמי
איור 20 ערב זבידאת צילום עצמי
איור 21 דיר אל אסד http://dugrinet.co.il/17862/story/2016/january/05
איור 22 כרזה בציריך https://news.walla.co.il/item/1615901
איור 23 הפגנה בברלין https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4692907,00.htm איור 24 א-טייבה א-זועביה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%99%D7%91%D7%94_(%D7%91%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C)
הערות שוליים
[1] Lefebure H. 1999, Relph E.C. 1976 [2] 12-41 חסון ש. תשס"ג : [3] 2018: 320-347 קלדרון וסינדאוי [4] הקיר שפונה לכיוון מכה [5] גומחה או סימון אחר בקיר הקיבלה [6] Cherif Jah Abderrahman 2007 [7] Ludwig W. Adamac 2009:68 [8] Bloom J. 2002:26-35 [9] שם [10] Strzygowski J. 1901 [11] כדוגמת עמוד טריאנוס [12] Theirsch H. 1909 [13] Ettinghausen R. and Grabar O. 1994:35 [14] מסגד יום השישי [15] 668-715 [16] Ettinghausen R. and Grabar o. 1994:35; Arffin S.A.I.S 2005:62 [17] ח'ליפות בית אומיה 661-750 ובאנדלוסיה 756-1031 [18] ח'ליפות בית עבאס 750-1258 [19] Talbot 1964:20 [20] Gunay 2006:26 [21] Maarouf 2014 [22]Doğangün et al 2006 [23] חסון ש. תשמ"ג:12-14 [24] שם:18 [25] סעיד 2000 [26] Ibn Warraq 2007 [27] Robert Irwin 2006 [28] מגדלי תצפית ומשואות [29] ידועה גם בתור תכנית המצפים [30] יפתחאל א. 1999 [31] Zurayk 1956:14 [32] מוריס ב. 1991:397 [33] בן צבי 2010:28 [34] ובמן א. 2003:109 [35] בלאנדר ד. וקניג ע. 2009 [36] בן צבי 2010:53 [37] בן צבי 2010:29