ד"ר יעל ארנון | מינרטים בשמי הגליל - סגנון ומשמעות

עודכן ב: 9 נוב 2020


חוקרת ומרצה במכללה האקדמית צפת ובמכללה לחינוך אורנים. בעברה, עסקה בארכיאולוגיה, בדגש על התקופה האסלאמית הקדומה. עם השנים התרחבה נקודת המבטה הן מבחינת התכנים כך שכללה גם היבטים אומנותיים וארכיטקטוניים והן מבחינת התקופות, כך שהתקופות המודרניות תפסו מקום רחב יותר במחקריה. מתוך הבנה שהאמנות מגיבה למציאות שהיא פועלת בתוכה, ד"ר ארנון מבקשת להרחיב את תחום המחקר להבנת שינויים החלים באומנות האסלאמית לאורך השנים, תוך הבנת משמעות השינויים הללו.


מינרטים בשמי הגליל סגנון ומשמעות

ד"ר יעל ארנון

המכללה האקדמית צפת, המכללה לחינוך אורנים



תקציר


הפיכתו של מקום גיאוגרפי space למקום בעל משמעות סימבולית place הוא משמעותי בבניית זהות חברתית דרך ביסוס בעלות על מרחב גיאוגרפי והכרזתו ככזה.


משחר ימי הציוויליזציה השקיעה הארכיטקטורה מאמצים רבים בעיצובו של הנוף הגיאוגרפי והפיכתו למקום בעל אמירה סימבולית דתית או פוליטית. מארמונות ומקדשים בראשי האקרופוליס ועד לגורדי שחקים בעידן המודרני. פיענוח הסמלים המגולמים במבנה מסוים עשוי להאיר את הישות היוזמת ולשקף את זהותה הפוליטית או הדתית או שניהם יחד. חיבור בין נוף, תרבות ופוליטיקה מכונה "קריאה בנוף" המינרטים הזקורים מעל לאופק האורבני הם דוגמא טובה ל"קריאה בנוף" .מטרת המחקר לבחון האם חל שינוי ב"קריאת הטקסט הנופי" כתוצאה משינוי במבנה המינרט בין השנים שלפני קום המדינה ולאחריה והאם יש לו קשר בבניית הזהות הלאומית הפלסטינית.


מבוא

מאמר זה מהווה קדימון למחקר מעמיק ורחב על אחד המבנים היותר בולטים בקו האופק הגלילי. הנוסע בכבישי הגליל אינו יכול שלא לשים לב לכמות הצריחים המזדקרים אל השמיים, לגובהם שאינו מתחשב בטכסית הטבעית של האזור ולמספרם ההולך וגדל. הרושם שנוצר שתפקידם הקלאסי של מבנים אלה השתנה. ומפונקציה מאוד מוגדרת הפכו לסמל. הפיכתו של מקום גיאוגרפי space למקום בעל משמעות סימבולית place הוא אחד הדרכים המשמעותיות בבניית זהות חברתית דרך ביסוס בעלות על מרחב גיאוגרפי והכרזתו ככזה[1]. משחר ימי הציוויליזציה השקיעה הארכיטקטורה מאמצים רבים בעיצובו של הנוף הגיאוגרפי והפיכתו למקום בעל אמירה סימבולית דתית או פוליטית. מארמונות ומקדשים בראשי האקרופוליס ועד לגורדי שחקים בעידן המודרני. פיענוחם של הסמלים המגולמים במבנה מסוים עשוים להאיר את הישות היוזמת ולשקף את זהותה הפוליטית או הדתית או שניהם יחד. חיבור בין נוף, תרבות ופוליטיקה מכונה "קריאה בנוף" והוא מאפיין בשנים האחרונות את המחקר הגיאוגרפי תרבותי כדוגמת מחקריו של שלמה חסון[2]. המינרטים הזקורים מעל לקו האופק האורבני הם דוגמא טובה ל"קריאה בנוף". בהמשך לעבודתם של קלדרון וסינדאוי[3] בו הם חוקרים אתרים המקבלים משמעות לאומית אני במאמר זה רוצה להתייחס רק להיבט אחד שניתן להגדיר כ"דתי" והוא המינרט.


המינרט ומקורותיו

המינרט הינו מבנה השייך ללקסיקון הארכיטקטורה האסלאמית. בערבית הוא מכונה מַנָארַה, (مَنَارَة, )

היינו מגדל או מגדלור ובפרסית מִאְדַ'נַה (مِئْذَنَة), המקום שמימנו שר המואזין (مؤذّن) את האד'אן ( أذان ), הקורא למאמנים להגיע לתפילה (ראה איור 1). מטבע הדברים מבנה שכזה יתייחס תמיד למבנה התפילה הוא המסגד. אין חוקים לגבי מיקומו הארכיטקטוני של המינרט במרחב, כמו שאין חוקים לגבי צורתו ולמספרו בקומפלקס הדתי. לעומתו , למבנה המסגד קנון מחייב, הוא חייב קיר קיבלה ( قبلة)[4] ומחראב (محراب)[5] שנועדו להקל על המתפללים לאתר את הכיוון התפילה ( ראה איור 2). יחד עם זאת כיום לא ניתן לדמיין מרחב דתי מוסלמי שאינו המתהדר לפחות במינרט אחד. אך לא כך היה בעבר.

איור 1 בית זרזיר מזאריב (زَرَازِير) מבט מתמרת

איור 2 https://www.researchgate.net/figure/Typical-Parts-of-mosque-Kavuri-Bauer-2012_fig2_284446235


האסלאם שפרץ לבמת ההיסטוריה ברבע הראשון של המאה ה-7 הינו הדת המונותאיסטית החדשה ביותר. האסלאם נולד והתפתח עם ועבור ה"אומה" ("أمة") מושג שמקפל בתוכו את כלל המאמינים ומבדיל אותם משאר בני האדם. המסורת אומרת " בכול מקום שתהיה ויגיע זמן התפילה (ٱلصَّلَاة)‎ המקום הזה הוא מסגד. למרות השקפת העולם האינדיווידואליסטית הזאת התפילה בחברותא הפכה לצורך חברתי והחלל בו אדם נפגש עם חבריו לאמונה הפך במהרה למבנה בר קיימא. בהמשך הפך המסגד למקום חברתי לא פחות מאשר דתי, מקום להתפלל, ללמוד להישפט ולעריכת עסקים כלכליים[6]. כמסגד הראשון שימש ביתו של הנביא בעיר מדינה, הקריאה לתפילה הייתה מגגות הבתים. בילאל אבן רבח (بلال بن رباح), המואזין הראשון נענה לבקשת הנביא " קום בילאל וקבץ את קהל המתפללים" עלה על גג ביתו של הנביא וקרא לתפילה.[7]


בתחילת האסלאם הייתה התנגדות למבנים גבוהים כמקום קריאה לתפילה שמא יוכל המואזין ממרום הגובה להביט לתוך חצרות הבתים שסביב המסגד. מאותה סיבה עצמה הייתה משרת המואזין פנויה רק לעיוורים או בעלי לקות ראיה[8]. האיסור על הקמת מינרטים גבוהים היה תקף במדינות מוסלמיות כמו: מלזיה, קשמיר ומזרח אפריקה עד למאה ה-20. המתנגדים טענו שאין מקום למבנה כה מוחצן בדת האסלאמית שכולה מטיפה לצניעות ואינה מתאימה למורשתו של הנביא. רק במאה ב-20 עם התפשטות התקשורת הוויזואלית, פתיחת דרכי המסחר ותנועה של נוסעים הביאו למידה של הומוגניות בסגנון הארכיטקטוני הבין לאומי המוסלמי.[9] מאחר והמינרטים לא היו ידועים בתקופתו של הנביא נשאלת השאלה לגבי מקורם, ואיך הפכו לסימן ההיכר הבולט ביותר לנוכחות האסלאם? ומדוע הם כה שונים זה מזה?


במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הועלו סברות שונות לשאלת מקורו של המינרט. מהמגדלור של אלכסנדריה (pharos)[10] דרך עמודי הניצחון הרומיים[11] ועד למגדלי הפעמונים של כנסיות[12]. התשובה לשאלה זו צריכה להיות במה פגשו המוסלמים בכיבושיהם? ואיזה פריט ארכיטקטוני ענה לדרישות הדת החדשה וניתן היה לאמצו? על מנת להבין את המקור יש להתייחס לזמן הופעתם, לאזור הופעתם ולסגנונות השונים של הצריחים החדשים שהופיעו בקו הרקיע.


המסגדים הראשונים שניבנו באלבצרה (البصرةו) וכופה (الْكُوفَة‎) שבעיראק (ראה איור 3 ) היו חסרי מינרט[13]. בדיוק כפי שהיה בבית הנביא במדינה, בית שהיווה מודל למסגדים שיבואו אחריו. מסגדים אלה ניבנו באתרים שהיו ניטרליים מבחינה דתית במקום שהאסלאם כבר קנה לו חזקה.

איור https\\www. archnet.org/sites/382 3

לא כך היו פני הדברים בעיר דמשק שהייתה מרכז תרבותי ודתי רב עוצמה בתקופה הביזנטית. במרכזה של העיר ניצבה קתדרלה שהוקדשה ליוחנן המטביל, במקום שהיה בעבר מקדש ליופיטר. קתדרלה זו התהדרה בצריחי פעמוני גבוהים שנסקו מעל לקו האופק העירוני. הכיבוש המוסלמי של דמשק ,התבססות השלטון האומיי בעיר והפיכתה לבירת החליפות הביאו לכך שהמרכז הדתי המסורתי של העיר, נבחר לכינונו של המסגד המרכזי גַ'אמַע (جامع)[14] (ראה איור 4 ). הכנסייה הפכה למסגד על ידי אל וליד הראשון ( الوليد بن عبد الملك)[15] ואילו מגדלי הפעמונים שהיו האלמנט הגבוה ביותר בארכיטקטורה העירונית ושבעבר בישרו על מועד התפילה לנוצרים הפכו למינרטים הראשונים. הפעמונים הורדו ואת מקומם תפש המואזין בסלסולי קולו. האלמנט הגבוה ביותר שהיה בעבר נוצרי הפך למוסלמי. במקרה זה של הדת החדשה אין כמו מבנה המינרט לסמל את נוכחותה של הדת החדשה.


איור 4 https://www.pinterest.com/pin/553590979186863951

בשונה מהמינרט בדמשק שהומר ממבנה הפעמונים, המינרט הראשון שנבנה בכוונה תחילה היה המינרט מעל ביתו של הנביא במדינה. גם מסגד זה נבנה על ידי וליד הראשון, אך שלא כמו המסגד בדמשק לא נותר מימנו דבר. לפי התיאורים ההיסטוריים הוא היה בעל ארבעה צריחים, ההיסטוריונים מכנים את הצריחים מנרה (مَنَارَة, )או מנר )منار( אבל לא מזכירים את התפקיד שעליהם למלא.[16] המינרטים האומיים [17] היו מלבניים לזכר אותו מגדל פעמונים בדמשק והם המינרטים הרווחים באנדלוסיה שהייתה אומיית ובמגרב.(ראה איור 5 )

איור5 https://www.pinterest.com/pin/385409680589615075/

רק במאה ה-9 עם התבססותה של הח'ליפות העבאסית [18] ששלטה מחופי האוקיאנוס האטלנטי ועד למדבריות מרכז אסיה, הופכים הצריחים למבנים שבאופן קבוע מתייחסים למסגדים. יש שיטענו שרק בתקופת שלטונם של העבאסים מהווה הצריח הבודד הצמוד למסגד יום השישי סמן לחשיבותו של המסגד בגיבוש ה"אומה" המוסלמית ורק אז הופך הגובה להיות סמל לעוצמתה של הדת ובאופן ברור הופך המינרט לסימן היכר בולט לנוכחות הדת החדשה. הסגנון הספירלי שהתפתח בעיקר במרכז אסיה, באיראן ובאפגניסטאן לא פסח מעיניהם של הסלג'וקים הטורקיים ומשם הדרך למינרט הגלילי העות'מאני הייתה קצרה (איורים 7,6)

איור6 https://en.wikipedia.org/wiki/Minaret


איור 7 https://archnet.org/sites/1657/media_contents/42627

מינרטים בגליל סגנון ומשמעות:

המינרטים שהוקמו בגליל לפני 1948 היו ברובם גליליים או כפי שאנחנו מכנים אותם מינרט "עיפרון". מקורם של אלה באימפריה העותומאנית שמוצאה בערבה המרכז אסייתית ( איורים 8. 9). מינרטים הם אחד ה רכיבים האדריכליים המשמעותיים ביותר של הירושה התרבותית מתקופת האימפריות הסלג'וקית והעות'מאנית. הם עשויים להיחשב כסימן לעליונות השלטון האימפריאלי ברחבי שטחה וגם לסמל התרבות האסלאמית. טלבוט מיין את סוגי המינרטים לארבעה סגנונות. הסוג הרביעי שלו, המינרט הטורקי, הוא דק ומחודד, ועשוי להיות עגול או מצולע. אך שלא כמו המינרט הפרסי, שעליו הוא עשוי להתבסס, לסוג הטורקי יש שתיים ואף שלוש מרפסות[19]. במשך כ400 שנה נשלט הגלילי על ידי האימפריה העות'מאנית במהלך תקופה זו הטביעו העות'מאניים את חותמם על הארכיטקטורה בארץ בכלל ובמסגדים בפרט. מקורם של במינרטים הגליליים כפי שהוזכר למעלה במזרח, בעיקר במחוזות השליטה הסלג'וקית. המינרטים האסייתיים דמויי ה"ארובה" הופכים לדקיקים, ארוכים ומעוטרים בקצה בחרוט או כיפה ומכאן נגזר שמם "מינרט עיפרון" .


מינרטים אלה היו צנועים בצורתם ובגובהם, צמודים למסגד כאשר לכול מסגד היה מינרט אחד בלבד. גובהם הצנוע השתלב בנוף היישובי ללא קשר לגובהם של הבתים.( איורים 10,11,12,13,14,15,16)

איור 8 : עכו מסגד אל בחר (או מסגד אל-מינה)

איור 9: המסגד "הזעיר" חיפה

איור 10: צפת 1949 https://www.maariv.co.il/news/military/Article-555838

איור 11 מסגד אל בחרי مسجد البحر טבריה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%92%D7%93_%D7%94%D7%99%D7%9D_(%D7%98%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%94)

איור 12: שפרעם ישן מול חדש

איור 13: מסגד איסתיקלאל (الاستقلال) בחיפה

איור 14: אל ח'אלצה (الخالصة) ( קריית שמונה) px-Khalsa_mosque_05httpsen wikipedia.orgwikiAl-Khalisa-2008

איור 15 חִיטִין ( حطّين) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F

איור 16 תַרשִׁיחָא ( ترشيحا) https://zochrot.org/he/village/49508


החל משנות ה-90 אנו עדים להחצנה במבנה המינרט, צורתם שונתה וחלקם חזר להשתמש ולו חלקית באלמנטים המלבניים (איור 17 ) אולי תזכורת לעבר האומיי המפואר.

איור 17 המינרט החדש בעראב זבידאת