ד"ר יהודית קוזניצקי גנדלר| הבזקים ליום השואה 2021

מרצה בכירה וראש המסלול להכשרת מורים לשעבר במכללה האקדמית לחינוך "אוהלו" ומרצה לשעבר בחוג לספרות, אמנות ומוסיקה במכללה האקדמית צפת ומרצה באוניברסיטה הפתוחה לתואר M.A . כותבת ספרות יפה , מרצה ומפרסמת על במות אקדמיות בארץ ובעולם בתחומי חינוך, שואה ויהדות בעברית, אנגלית וגרמנית.

פרולוג

אני, ד"ר יהודית קוזניצקי לבית גנדלר , דור שני לשורדי שואה מצד הוריי ואחיותיי. ספגתי בילדות את השתיקה הרועמת בבית, שבו לא העזו כי לא היו מסוגלים וגם פחדו עליי כילדה רכה שנולדה אחרי השואה, להזכיר, לדבר או לספר על מוראות השואה שחוו. אבל דווקא בגלל השתיקה וההתכנסות בבית בעיקר סביב ימי השואה, ומצד אחר, מתוך אהבה ואמפטיה עם בני המשפחה, הפצרתי באמי לספר.

כשבגרתי, ואמי הלכה והזדקנה, החלה באופן מקוטע ותוך קשיים נפשיים לספר מהחוויות הקשות שחוו בשואה הם כבוגרים ואחיותיי כילדות צעירות, ואני רשמתי ורשמתי כל מה שאפשר. "כדי שיזכרו, שלא ישכחו" אמרה האם. וגם הפכה לעדה מוזמנת בבתי ספר ובכנסים שונים. ואצלי, לאורך השנים כבת לצו המשפחתי, כמחנכת וכחוקרת הפך נושא השואה למשמעותי ביותר בחיי.

השואה בתקשורת

אמש (רביעי בערב,7.4.2021) צוין ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"א/ 2021.

אני עוברת על כותרות העיתונים המקוונים ועל העיתונות המודפסת של הימים האחרונים ,וכל שאני מוצאת בקשר לאירוע זה הם רק פרסומים בודדים על הזמנות הציבור לפעילויות במוזיאון "יד ושם", הזמנה לערב עיון בזום בנושא "משני צידי תא הזכוכית: דוברי יידיש ודוברי לאדינו לנוכח משפט אייכמן לציון 60 שנה למשפט", פרסום על סידרה מקוונת מטעם "מגדל דוד/מוזיאון לתולדות ירושלים" בנושא "ארץ ציון-ירושלים-סוגיות עומק על השואה ועצמאות בירושלים"

ועל מנת לא לקפח את המוסדות שעצם קיומם מושתת על העיסוק בנושא השואה, אני מניחה שגם המוזיאונים האחרים כמו לוחמי הגטאות , המוזיאון ע"ש אנילביץ , בית טרזין ואחרים הכינו תכניות .

ואני תוהה, האמנם תמונת תקשורת זו , ובעיקר לנוכח התאריך המשמעותי של 60 שנה למשפט אייכמן, מעידה שוב על המצב המצער לפיו האירוע הטראומטי ובעת בעונה אחת גם האירוע המשמעותי ביותר בקיומה של המדינה מצטמצם ביום האחד והיחיד של יום הזיכרון לשואה ולגבורה?!

האם ,לאחר שנים של חוויות פרטיות כדור שני בבית של שורדי שואה וכמחנכת וחוקרת מעמיקה של הנושא ,האם יהא זה נכון לסכם ולומר, שבמדינת ישראל מדור לדור הולך ופוחת הידע וההתייחסות לחשיבות האתוס של הזיכרון הלאומי ההיסטורי של לקחי השואה?!

שני סקרים בקרב בני נוער בנושא העמדות לשואה ולשורדים נערכו ביוזמת עמותות רווחה . ארגונים אלה תומכים בנזקקים וביניהם מאות שורדי שואה שחיים בתת תנאים.

סקרים אלה מאששים חשש זה, שידע בנושא השואה וחשוב יותר, העניין והגישה לנושא לוקים בחסך עמוק.

עפ"י הסקר האחרון ב-2021 שבוצע ע"י הארגון "לתת" בשיתוף פייסבוק והאחר ב- 2019 ביוזמת הארגון "חסדי נעמי" מלמדים על אחוזים ניכרים בקרב בני הנוער שלא נפגשו מעולם עם שורד שואה. בנוסף, אחוז גבוה של 72% כלל לא ידעו שהספר " מיין קאמפף" נתחבר ע"י היטלר ויתירה מזאת, אינם יודעים שתוכנו כולל את התכנית ששימשה בסיס לצורר בהשמדת היהודים.

28% שנחשפו לתכני השואה בעקבות מפגש עם שורד הגיבו עליו בתור "שעמום" וה-72% הגיבו בפסיביות וחוסר עניין.

משמעותי הממצא מהסקר ב-2021 לפיו 75% מהמשתתפים בו טענו, שהידע שלהם על השואה אינו נרכש באמצעות מערכת החינוך אלא בזכות הרשת שבה יצרו את ה-story המתאר את החוויות של הילדה אווה בהונגריה עד לרציחתה במחנה אושוויץ 1944 .

ובהמשך לכך, מבורכת אפוא היוזמה של ארגון "לתת" והפייסבוק שמתבצעת בימים אלה ליצור את תבנית הstory של מפגשי ידוענים בקרב הצעירים עם שורדים במטרה לחשוף אותם לנושא השואה ולהמשיך לטפח את המשך הכללתו באתוס הלאומי-תרבותי של המדינה.

ולעניין אחר באותו עניין

נושא השואה הוא בהיבט ההיסטורי בעל 2 פנים:

פן אחד בתוך הקהילה היהודית והישראלית והפן האחר בזיקתו האוניברסלית ובעיקר לגרמניה מנקודת מבטו של הממשל ומנקודת המבט של הציבוריות בה. הזיקה בין 2 הפנים היא קונטרדיקטית:

ככל שההתייחסות לשואה בפן היהודי-ישראלי הולכת ונחלשת, בולטת בפן הגלובלי, בארצות אירופה וארה"ב, באמצעות התחזקות ממשלים ימניים גם התגברות האנטישמיות תוך שימוש בשואה ככלי, הן ע"י צמצום האירוע ועד להכחשתו המוחלטת במטרה להצדיק התנכלויות ולפוגג את זכות הקיום של היהודי כפרט , של קהילה ושל העם היהודי במדינתו העצמאית

בגרמניה ממשיך הממשל במדיניות למען מימוש שתי מטרות:

ראשית, הרהביליטציה מאשמת זוועות השואה, בין היתר, במדיניות הגירת יהודים והמשך הענקת תנאי חיים מיטביים על מנת להגדיל את הקהילה בגרמניה למטרת הצדקת הפסאדה,הנראות לעולם, שגרמניה אחרי השואה היא "גרמניה חדשה" 

Neue Bundes Länder

ושנית, כהכרזתם, להחזיר את האינטליגנציה לטיפוח התרבות הגרמנית בעולם.

המסקנה הטבעית מהתרחשויות אלה סביב נושא השואה וטיפוח הזיכרון של השואה ושל השואה והגבורה היא אפוא לעודד ולפתח בכל האמצעים את ההרחבה והעמקת לימוד הנושא

והמשך נוכחותו הרלוונטית.

אני מברכת את רתימת האינטרנט והאתרים החדשניים, פייסבוק, אינסטגרם, טיק טוק וכו כאמצעים ליוזמות לטובת מטרות אלה של פיתוח הידע, המודעות והמוטיבציה הרגשית והקוגניטיבית לנושא.

עיקר הרעיון בדברים הנ"ל הוא, שאת נושא השואה חובה ללמד ולעסוק בו במסגרות חינוכיות , חברתיות וקהילתיות לאורך השנה הן ברמה של התייחסות לכל אחד ואחת מבין שורדי השואה הנותרים והן ברמה הקולקטיבית של צרכיהם.

וכן, בדאגה לשמירת הזיכרון של האירוע על כל היבטיו.