ד"ר אורית יעקובוביץ' | "פוטו מלחמה" מאת יהורם גלילי - מתמונה אחת לשירים רבים

חוקרת ספרות המתמחה בשירת ימי הביניים, מנהלת פדגוגית בחטיבה העליונה בכפר הנוער "רמת הדסה".

ד"ר אורית יעקובוביץ'| "פוטו מלחמה" - מתמונה אחת לשירים רבים

ביקורת ספרותית על ספר השירים "פוטו מלחמה" מאת יהורם גלילי (הוצאת חדרים, סדרת שירתא, 2022)

עורכת הביקורת הספרותית: חגית בת-אליעזר

שם הספר "פוטו מלחמה" לקוח משיר המתאר תמונה אחת מני רבות, שצילמו חיילים עם משפחותיהם טרם יציאה לקרב מתוך אי ודאות אם ישובו.

איור לשיר "פוטו מלחמה"

פוֹטוֹ מִלְחָמָה

נוֹלַדְתִּי בֵּינוֹת הַמִּלְחָמוֹת,

אַחֲרֵי שֵׁשֶׁת הַיָּמִים וְהַהַתָּשָׁה,

לִפְנֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים וּלְבָנוֹן -

הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה.

שְׁמִי מַנְצִיחַ גִּבּוֹר מִלְחָמָה,

מְפַקְּדוֹ שֶׁל אָבִי מֵהַקְּרָב

עַל גִּבְעַת הַתַּחְמֹשֶת,

שֶׁהָאֵל לֹא יָשִׁיב לַחַיִּים.

בַּחֻפְשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אָבִי

מִתְּעָלַת סוּאֵץ הַמְּקֻלֶּלֶת

הָלְכוּ הוֹרַי לַסְּטוּדְיוֹ לְצִלּוּם

כְּדֵי לְהַנְצִיחַ אֶת זִיו הָעֲלוּמִים.

שֵׂעָר שָׁחֹר גּוֹלֵשׁ לְאִמִּי,

מַדֵּי ב' וְזִיפִים דּוֹקְרִים לְאָבִי,

וְלִי הִלְבִּישׁוּ בְּצִלּוּמֵי הַפוֹטוֹ

אֶת בִּגְדֵי הַמֶּלֶךְ הַחֲדָשִׁים.

הספר כורך יחדיו מלחמות שונות שבהן משתתף הכותב, ואלה אינן מלחמות פרטיות כי אם מלחמות של כולנו: זהות משתנה, עוולות חברתיות, שאלות מוסר, תחושת אפליות, עול זיכרונות רודפים, חיים עם אובדן. הספר מגיש גם שמחות מחיי המשפחה המצמיחות מחשבות ותהיות המתוארות בצורה פיוטית ואנושית בספר שירים מרתק.

קובץ שירי המלחמה אינו עוד קובץ שירים ובהם הכאב והשכול ממוקמים במרכז, כי אם התמודדויות של הכותב עם סיטואציות אישיות בפריזמות מגוונות: ילד, אדם בוגר, מפקד, פקוד, חבר, אב, אזרח במדינת ישראל ועוד. כל אלה מזמנים לפנינו קובץ שירים, שבו הרגש המגוון הוא חלק הארי בשירים ואין בהם עננה קודרת, כי אם תחושה של זהות ושייכות.

החלוקה הפנימית של הקבצים היא אבני דרך למסע אישי וחברתי שבו מיוצגים ניגודים המאפיינים את החברה הישראלית מזה דורות רבים. חיילים מול מפקדים, הורים שכולים מול תינוקות שנולדו, אוכלוסיית האליטה של תל אביב מול אוכלוסיות מוחלשות, עליבות הזקנה מול זוהר העלומים, קיומו של אלוהים כמו גם העדרו, חורף תל אביבי לעומת עלים מזהיבים. ניגודים אלה בשירים מעצימים ברקע אפיונים חברתיים מוכרים ובו ברגע גם רוקמים דגם של המארג החברתי הישראלי שאי אפשר להתעלם ממנו.

המשורר יהורם גלילי

באדיבות המחבר

השירים מדברים בשפת הקורא ויש בהם חוויות אישיות יום יומיות: חווית אשפוז בבית חולים, חווית הליך כירורגי, לידה, חווית הצפייה בתוכניות ריאליטי, עוולות חברתיות, הזקנה במסדרון ויחס השוטרים ליוצאי העדה האתיופית. כל אלה שאנו רגילים לקרוא כידיעות רצות בנייד או כמבזקים במהדורת החדשות, כתובים בשירים קצרים המסכמים את אותה חוויה חוזרת, אך הפעם בצורה חד פעמית ובלתי נשכחת.

במסע אל הזיכרון וההנצחה מקדיש גלילי שירים לאנשים שאִבד בדרך. שירים המוקדשים לאנשים שהקוראים כמו הכירו כל חייהם: סבתא והמאכלים שלה שריחם נישא עדיין באזכור שמם, דודה יקרה, סבא בלתי נשכח וגם אנשים יקרים ואהובים כמו שמעון פרס, בני משפחת רמון שזכרם אינו קבור עמם, אלא מצוי במרקם החברתי הישראלי.

כמו כן מפגין גלילי יכולת ליצור זיקה וקווי דמיון משיקים בין נושאים שלכאורה חסרים מכנה משותף. הדמות המקראית של מרים, אחות משה, לבין אישה בת זמננו שהייתה קורבן רצח על ידי בִּתה. יפה ההשוואה בין סיטואציה שבה חיילים נושאים חבר במסע אלונקה, לבין מסע הלוויה בבית השני של אותו שיר.

מַסַּע אֲלוּנְקָה*

רִגְבֵי עָפָר מִתְפּוֹרְרִים

תַּחַת נַעֲלַיִם כְּבֵדוֹת,

לוֹבְשֵׁי מַדִּים נוֹשְׂאִים אֶת גּוּפְךָ

בְּמַסַּע אֲלוּנְקָה חֲרִישִׁי

בֵּינוֹת שְׁבִילִים וַעֲנָנִים צָפִים.

רִגְבֵי עָפָר מִתְפּוֹרְרִים

תַּחַת אֵתֵי חֲפִירָה.

אֲנַחְנוּ נוֹשְׂאִים אֶת דְּמוּתְךָ

מַחְלִיקָה מֵהָאֲלוּנְקָה

אֶל בּוֹר הַבֵּטוֹן, שֶׁנִּפְעַר בְּלִבֵּנוּ,

וְשׁוֹלְחִים זְרוֹעוֹת לְעוֹד חִבּוּק, דֹּב.

*מוקדש לזכרו של דב הנץ.

בשני השירים שכותרתם "דמוקרטיה?" חלק1, חלק2 מעניינת ההשוואה של הדמוקרטיה למשל האסופית מספר יחזקאל. הדמוקרטיה הישראלית-תינוקת מטופחת שציפיות רבות היו ממנה, הופכת אל מול עיני המשורר בבגרותה לאכזבה מרה. ההשוואה מעניינת משום שאצל הנביא, האסופית היא עם ישראל ובשיר של גלילי האסופית היא המשטר של עם ישראל, הדמוקרטיה, שתכשיטיה, עקרונותיה, יופיה וייחודה משמשים מצע לחטאי הגוף והנפש, ועם זאת כמבחן אמונה ואמת, שיש צורך לבחון אותו מול המציאות.

כריכת הספר "פוטו מלחמה"

באדיבות המחבר

ייחודו של ספר שירים זה הוא החיבורים בין האישי והכללי, היכולת לתאר מצב אישי כגלובלית ומצב גלובלי כחוויה אישית. סיטואציות שגורות בחיי כל ישראלי מתוארות במבט של הזרה, כלומר כנושא אחר שנעים להזדהות אתו ולהרגיש שייכות מתוך תיאור פואטית ולא רק מתוך דיווחי חדשות. השיר "ניצוצות של תקווה" מתאר הסיטואציה הישראלית הידועה של מטח טילים המובילה לשאלה המוכרת לנו: האם הפיצוץ שאנו שומעים הוא תוצאה של יירוט או פגיעה ישירה?

נִיצוֹצוֹת שֶׁל תִּקְוָה

הַבּוּמִים שֶׁל יֵרוּט טִילֵי הַקָּסָאם

בְּמִבְצַע שׁוֹמֵר הַחוֹמוֹת

מִתְעַרְבְּבִים בְּעָצְמַת הַפִּיצוּצִים

שֶׁל הַזִּקּוּקִים בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת.

שְׁנֵיהֶם מְזַעְזְעִים אֶת גּוּפְךָ,

עֵינֶיךָ נְשׂוּאוֹת הַשָּׁמַיְמָה,

מְחַפְּשׂוֹת הֶבְזֵקֵי פִּיצוּצִים,

תָּרוֹת אַחַר כּוֹכְבֵי הַתִּקְוָה.

הַקַּרְקַע נִרְעֶדֶת תַּחַת רַגְלֶיךָ,

יָדֶיךָ מִתְכַּסּוֹת בִּרְסִיסֵי טִילִים -

אוֹיֵב אוֹ יֵרוּט?

חָזְךָ מוּגָן מִפְּנֵי הָמוֹן מוּסָת.

נִשְׁמָתְךָ מְבַקֶּשֶׁת חִסּוּן לַנֶּפֶשׁ

מִפְּנֵי מַגֵּפָה פּוֹלִיטִית, הַמּוֹתִירָה

נִיצוֹצוֹת כָּבִים, אַזְעָקוֹת מַחֲרִידוֹת

וְצִלּוּמֵי סֶלְפִי עִם אֵשׁ הַשִּׂנְאָה.

אופן כתיבה זה מקדם תהליכים של הזדהות עם השירים, בנוסף להנאה מקריאתם. זאת כתיבה ריאליסטית בלשון ציורית עדינה ומתוחכמת, ולעיתים שזורים בה הומור והפתעה מהבנה דו משמעית. הקריאה אינה מייגעת, היא קלה ומובנת, ואין אתה נזקק לפרשנות מפליגה להבנת השירים, אלא להיפך: הנך מפליג ברוגע ובזרימה מתונה אל אופק רעיונות השירים והמסרים שלהם.