דפנה פלדמן| קיתון ההמון ח'
ילידת 1972. מתגוררת במושב בשפלה, זוכת פרס אלמוג לסיפורים קצרים לשנת 2019. ספר הביכורים שלה, "כורמיזא", ראה אור בהוצאת 'אוריון' בשנת 2021. ספר שירים פרי עטה – בכתובים. סיפורים ושירים שלה מפורסמים בכתבי עת שונים ובחמש אנתולוגיות מודפסות, אחת בחו"ל.
בלי עין הרע
בין עיסוקי הרבים, אני גם משמשת כנהג מונית. למען האמת, משרה זו תופסת נתח גדול מהיום שלי. ולפני שמס הכנסה יתדפקו אל דלתי, אמהר להצהיר כי אין צורך לדרוש ממני תעודת עושק זעיר או פטור כיוון שאינני מקבלת ולו שקל עבור משרה זו והיא יושבת תחת הקטגוריה הלא מתגמלת שקרויה 'משרת אם'.
באחד מנסיעות אלו, עם לקוחה, צאצאית בת 16, החל ברדיו מתנגן שיר שהיה להיט בתקופת ההתבגרות שלי. התחלתי לזמר עם השיר למגינת ליבה ופרצופה המכורכם של הלקוחה. אני שרה והיא מקשיבה ושתינו הבטנו אחת בשנייה בפליאה. מה זה הטקסט האלים הזה? היא אומרת, ואני נאלצת להסכים.
מציגה לכן תרגום למילות השיר (לא אני תרגמתי אך הוא נאמן למקור)
פרוייקט אלן פרסונס – העין בשמיים (1982)
אל תחשבי שסליחה נאמרת בקלות.
אל תנסי, להפוך שולחנות במקום.
קיבלת הרבה הזדמנויות,
אך לא אתן עוד;
אל תבקשי.
ככה זה הולך,
כי חלק בי יודע מה את חושבת.
אל תאמרי מילים שתצטערי עליהם אחר כך,
אל תתני לאש לעלות לראשך.
שמעתי את הטענות,
ולא אספוג עוד;
האמיני לי.
השמש בעינייך,
גרמו לרצות להאמין לכמה מהשקרים.
אני העין בשמיים, שמסתכלת עלייך;
אני יכול לקרוא את מחשבותייך.
אני קובע את החוקים, מתמודד עם טיפשים,
אני יכול לסדר אותך בקלות.
ואיני צריך לראות עוד,
בכדי לדעת.
אני יכול לקרוא את מחשבותיך,
(מסתכלת עלייך)
אני יכול לקרוא את מחשבותייך.
(מסתכלת עלייך)
אני יכול לקרוא את מחשבותייך,
(מסתכלת עלייך)
אני יכול לקרוא את מחשבותייך.
אל תשאירי אשליה כוזבת,
אל תבכי, אני לא משנה את דעתי.
אז תמצאי טיפש אחר כמו בעבר,
כי לא אמשיך עוד;
להאמין;
לשקרייך;
כשכל הסימנים מראים שאת משקרת.
אני העין בשמיים, שמסתכלת עלייך;
אני יכול לקרוא את מחשבותייך.
אני קובע את החוקים, מתמודד עם טיפשים;
אני יכול לסדר אותך בקלות.
ואיני צריך לראות עוד,
בכדי לדעת.
אני יכול לקרוא את מחשבותייך.
אולי לא הייתי מייחסת חשיבות או מבטלת את הטקסט לטובת המוסיקה לולא מבטה הקרוע של הבת שיקף אירוע שעלה בכותרות רק כמה ימים קודם: שוטרים שהוזעקו הלילה לדירה בבאר שבע איתרו שם את גופת הצעירה וכן את בן זוגה, תושב העיר בן 25, שלפי שכנים היה זה שהזעיק את השוטרים. לפי מד"א לא היו על הגופה סימני אלימות, אך לנוכח עברו הוחלט לעצור אותו. הגופה הועברה לאבו כביר. שכנה: "הוא קרע אותה במכות, זה רצח ידוע מראש" ( 13.11.21)
בהמשך הכתבה, מתואר החשוד כשתלטן, קנאי, סטוקר, אלים מילולית ועוד סופרלטיבים שמתארים אישיות שמזכירה באופן צורם ומלחיץ את הדמות מהשיר שלעיל. להלן: הפסיכופט.
המרחק גדול אבל...לא רחוק
השיר של פרסונס יצא בשנת 1982, וההצלחה שלו היא ביטוי להלך הרוח של התקופה. כזו שבה היה לגיטימי לחשוב, לומר בריש גלי ולבצע מעשים כאלו כלפי מי שהיה המין המוחלש של אותה העת; היא גם ביטוי לכך שחיינו בשוויון נפש עם ביטוי שגור כמו 'מזרון פלוגתי'. מפקדים, נושאי משרות בכירות ואקס נשיאים ראו באינוס וניצול מיני של הכפופות להן מעשה שבשגרה, והמשפט 'יבוא לך דינה' (מציצים) עדיין שימש כמשפט 'חיזור' אפשרי.
רוח של תקווה ושינוי
תנועת ה"Me too"- הוציאה את האפשטיינים, הויינשטונים, הגולנים ועוד שמות רבים אל מחוץ למשחק. יש עוד הרבה ניקוי אורוות לבצע. בעיקר במוסדות הציבוריים שמנוהלים על ידי בני הדור 'המבוגר' שטרם הספיק להטמיע את החוקים החדשים ואת ההכרה שעצם היותם בעלי אברי מין חיצוניים, אינו אישור לעליונות ולניצול. תגובתה של הבת בתוספת עיניים קרועות לרווחה הפיחו בי רוח של תקווה לשינוי. השינוי מתחייב משני הצדדים. הוא מתחיל במערכת החינוך דרך מערכת האכיפה וכלה במערכת המשפט. עוד מוסדות ציבוריים, כפי שהצהרתי לעיל, מחויבים בניקוי רקמות עמוק. מה שמותיר את השינוי בידי אנשי החינוך הבלתי פורמלי, ההורים. קשה לי לומר שזה מרגיע. רבים ההורים שעוד סוחבים אמיתות ותפיסות עולם של כמה עשורים אחורה, ובכך נותנים להם לגיטימציה גם בשנת 2021 ומשם לעוד כמה עשורים קדימה. אך אני ובני דורי לא ניוותר על האדמה לנצח, והמבט של: 'אני לא מאמינה שאלו המילים לשיר שמשמיעים ברדיו' משמח אותי שאנחנו בדרך הנכונה.
דרכינו נפרדות.
למרות שמוסיקלית השיר 'העין שבשמיים' הוא שיר בעל מקצב והרמוניה יפהפיים, הוא מוסר מהפלייליסט שלי, (להלן אקט חינוכי) והוא לא ישמש כפס קול למה שאינני רוצה לזכור נוסטלגי . בלי עין הרע.