דפנה פלדמן| פאביו
נולדה וגדלה בבית ציוני דתי בירושלים. שירתה בצבא כחברת גרעין נח"ל של נוער רץ. גרה במושב כפר שמואל. בעברה, מורה לקולנוע, מנהלת קהילה רפורמית, ופעילה בתחום הבין דתי. מנחת סדנאות ביבליותרפיה לחולי טרשת נפוצה, עורכת ספרותית , ואימא לילדה על הרצף.
פאביו
אחרי שחברה לא הפסיקה לשבח את החיסכון והנוחות שמעורבים בחווית הקנייה האינטרנטית החלטתי שגם אני חייבת לנסות. נכנסתי לאתר, נרשמתי והזמנתי. לא שזה היה פשוט, איך יודעים כמה זה קילו פלפלים או מלפפונים? מאתגר. קיוויתי ששעורי המתמטיקה שלי ייכנסו לפעולה אבל בקושי עברתי שלוש יחידות. האתר שמח על הצטרפותי והעניק לי אחוז הנחה והמשלוח תואם בין ארבע לשש. דקה לפני ארבע התקשר הנהג לברר את כתובתי. יצאתי לפתח הבית לקבל את פניו.
הרכב המבריק והמצוחצח של הסופר גלש באלגנטיות אל תוך הרחוב שלי ונעצר. מתוכה ירד פאביו, סליחה, השליח של הסופר. לאלו שלא זכו לגדול בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, אסביר שפאביו היה (ועודנו) סמל הסקס שכיכב בכל ספרי הרומן הרומנטי. גבוה, שיערו בלונדיני ארוך ומבריק. מהסוג שמתנפנף ברוח גם בחדר אטום. שרירים תפוחים, לסת מסותתת, עיניים כחולות רושפות סקס וחיוך שחושף שיניים ישרות ולבנות. השליח של הסופר היה גבוה עם ראש מלא תלתלים חומים. הסתפקתי בזה. אחרי הכול, גבר עם ראש מלא תלתלים זה מראה נדיר. הוא לבש סרבל כחול מבריק ומגוהץ וגופייה הדוקה. השליח הסתובב ופתח את דלתות הרכב האחוריות. שלף עגלת משא חשמלית ונוצצת והרכיב אותה בנינוחות. אחר כך העמיס את ארגזי הפלסטיק השחורים כשהוא דואג לעמוד בזווית כזו שלא אפספס את השרירים התפוחים. "זאת הפעם הראשונה שלך." אמר. החזרתי את הלסת למקום ועניתי: " אה. כן". בחצי חיוך סימנתי לו את השביל ושפע המדרגות שעליהם יצטרך לשאת את המשלוח. "מקווה שאין לך בעיה עם כלבים" אמרתי כשהדלת נפתחה ושלושת המפלצות שלי קפצו החוצה. "להיפך, חולה על כלבים" וחייך חיוך כולל נצנוץ מהשיניים הלבנות המושלמות. בתוך הבית הוציא את השקיות, ובין לבין ליטף את הכלבים בכף ידו הרחבה והמשורגת ורידים. מיהרתי להציע לו כוס מים (כזו אני) כשהבת שלי, בת השלוש עשרה נעמדה בצמוד אלי ולחשה: "אימא, ככה נראים שליחים של סופר?" "לא ממה שידוע לי. אבל כנראה שהתנאים טובים אצלם" מיהרתי לענות, וצבטתי אותה. השליח הפריד בין השקיות. את שקית הקפואים הניח על השיש, את היבשים על הרצפה ואת הפירות והירקות בנפרד. אני הייתי מרוכזת בנפלאות האנטומיה האלוהית. כשהגיע לשקית האחרונה שלף מתוכה בונבוניירת שוקולד ורודה והחזיק אותה קרוב ללבו תוך שהוא אומר בחיוך רחב: "ברוכה הבאה לסופר און ליין". חייכתי חזרה והושטתי את היד לקחת את השוקולד. הוא תפס אותה והצמיד אותי אליו ביד אחת, וביד השנייה אחז בשערי ומשך אותי אל עבר שפתיו הבשרניות, לנשיקה מהסוג שגורמת לרגל להתרומם אחורה. "אימא". הילדה בעטה לי ברגל. השליח עמד מולי. ביד אחת החזיק את השוקולד, וביד השנייה סימן לי לטיפ. "סליחה, סליחה". הוצאתי שטר של 20 ₪. השליח הודה לי ומיהר לצאת. חשבתי לרגע שאולי יתרגש מטיפ כזה אבל אולי התקמצנתי עליו?! באותו שבוע הייתי 'בטי קרוקר'. כל חומרי הניקוי נוצלו עד טיפת הכלור האחרונה. בישלתי ארוחות בנות שבע מנות, כיבסתי את הבית, ואפיתי לשכנים. הבית התרוקן מתכולתו. השבוע התיש אותי. הייתי חייבת להזמין משלוח, דחוף!!! חריקת בלמים הותירה פס שחור על הכביש, מול הבית שלי. ניסים הסתבך עם העגלה הידנית הישנה שסחבה בקושי, ושני ארגזים נפלו. מיהרתי לסייע לו, אחרי הכול, יש לו נכדים. הגשתי לו כוסות מים, אחת אחרי השנייה. הטיפות שנשרו מהפדחת שלו היישר אל החולצה הספוגה מזיעה הסגירו את מצב הצבירה שלו. הושטתי לו שטר של 20 ₪, הגיע לו. ואז זה הכה בי. הייתכן שנפלתי קורבן למזימה שפלה אך מתוחכמת בו בעת!? 'פאביו ראש תלתל', הוא לא יותר מאשר - השליח של הפעם הראשונה. הפיתיון!!! כדי לאשש את תאוריית הקונספירציה הזו הייתי חייבת לבצע חקירה. זה לא שתכננתי לחכות לו לבושה בסינר מלמלה וביריות, אחרי הכול, אני לא ממחזרת סרטי פורנו של שנות השמונים וגם לא נראה לי שבעלי ישתף פעולה עם הקונספט. אבל החקירה חייבת להימשך, הזמנתי משלוח. דניאל הזיע בתוך הציצית והכיפה הלבנה. הוא דווקא ביקש מיץ, אבל בכוס חד פעמית. שטר של 20 ₪ . לא ניתן לקבוע מסקנות בשלב מוקדם כל כך. אלברט הביא את הבן שלו, אושרי בן השבע עשרה, שיעזור בחלוקה. 30 ₪ טיפ. אני לא ממש מרוצה מהמוצרים שמגיעים במשלוח. קופסאות השימורים תמיד מעוכות, הירקות נראים עצובים ומוצרי הבשר והחלב תמיד יומיים לפני תפוגה. אני חוזרת לשיטוט במדפים. החקירה הסתיימה.