דפנה פלדמן| הקברט של טוני

נולדה וגדלה בירושלים בבית ציוני דתי, שירתה בצבא כחברת גרעין נח"ל של נוער רץ. בעברה, מורה לקולנוע, מנהלת קהילה רפורמית ופעילה בתחום הבין דתי. זוכת פרס אלמוג לשנת 2019. סיפוריה ושיריה ראו אור בכתבי עת שונים. ובאנתולוגיות מודפסות, גם בארה"ב. נשואה ואם לארבעה ילדים, שני כלבים וחתול.

הקברט של טוני

הבחורה המעורטלת מעלי הייתה בתפקיד המפתה ואני הייתי בתפקיד המגורה, ושתינו היינו מזויפות בדיוק כמו שדי הסיליקון שנעו במקצועיות במרחק סנטימטר מהפנים שלי. הייתי סקרנית אבל ידעתי שאם אטה את ראשי קדימה, אפילו שאני אישה, יבעטו אותי היישר אל הקור המקפיא של ינואר. אלו החוקים ב'קברט של ריק' באפטאון מנהטן. מועדון סטריפטיז מהסוג שמכבד את עצמו.

גארי, אנתוני, הרננדז ולירוי בחרו את המקום הזה עבור מסיבת יום ההולדת שלי, תמר 'הלסבית'. כך הצגתי את עצמי ביום שהתחלתי לעבוד בחברת חומרי הבנין 'קמקו ספליי' שבדאון טאון מנהטן. הייתי האישה היחידה במשרד. אחראית משכורות בחברה שבה הועסקו בבלעדיות שחורים, איטלקים, ופורטוריקנים. כולם ממעמד הפועלים ומקורבים למאפיה. גברים פשוטים, מהסוג שמעריף מתנות ש'נפלו מהעגלה'. הצהרתי שאני לא בעניין של גברים וכדי להוכיח אותנטיות קצצתי את שערי, קניתי מעיל אופנוענים, סיכת משולש ורוד הפוך ודגל בצבעי הקשת.

מעל שנה בניו יורק בתור תמררר, אחת משמונה מיליון על 40 דונם של בטון. גרתי בשכונת פארק סלופ בברוקלין. שכונה רומנטית של בנייני אבן חומים, מסעדות שף טבעוניות, מבשלות בוטיק, הומואים ויהודים. מידי בוקר עליתי על הרכבת התחתית, החלפתי לרכבת 2 בתחנת יוניין וממנו, במרחק הליכה אל משרדי החברה. דרך קבע הייתי עוצרת אצל הלבנוני לקנות קפה בדולר בעגלה שהפכה לעגלת מכירה של גיירו בצהריים. בכל פעם ששמעתי אנשים משוחחים בעברית הייתי עוברת לצד השני של הרחוב, שרק לא יזהו אותי בטעות כאחת משלהם.

חיי החברה שלי נסבו סביב דונלד, השכן בדירת המרתף. דראג קווין בן 36, גבוה וקרח שאימץ אותי אל תוך חייו שכללו מבחר עשיר של דילדוז, הררי נוצות, עשרות זוגות של סטולטוז מידה 44, חתול שמן ומועדוני לילה נוצצים. לא היה לי שום רצון להכיר אף אחד מלבדו וחבריו. עבורם הייתי תמר, הצעירה הלסבית. לא הייתי יהודייה או ישראלית. לא הייתי בפיגוע ובטח שלא הייתה לי פוסט טראומה. הייתי זו שגוהרת עליה בחורה בחוטיני כסוף, ושדיים שנודף מהן ריח של קרם וולווטה.

אחרי פעמיים שבהם החבר'ה הזמינו לפ דאנס בשבילי, החלטתי לעשות משהו יעיל עם השטרות שהצמידו לה ופתחתי בשיחה. כך הכרתי את שרה, מורה ביסודי, יהודיה שביקרה בישראל במסגרת "תגלית". הירכיים שלה היו צמודות לירכיים שלי והיא התפתלה במקצועיות רבה תוך כדי שיחה על הקיבוץ שהתנדבה בו. נדמה לי שזה היה קיבוץ סאסא. היא ציונית גאה וחושבת לעשות עלייה, אבל כרגע מורה לכתה ג' ומשלימה הכנסה אצל טוני. שרה סיימה את שלוש הדקות שלה ועלתה חזרה לבמה להמשך פיתול סביב מוט. ארבעת הגברים הביטו בי בהשתאות, לא מבינים מה לעזאזל קרה פה. ואז היא חזרה ודחפה לי פתק עליו כתובת ומספר טלפון.

I'll be done with in an hour.Let's go out on a date " לחשה לי.

"Sababa?

חייכתי וקימטתי את הדף באדישות לתוך כיס מעיל העור השחור שלי. 'קטן' על תמררר הלסבית. נפרדתי מהחבר'ה ויצאתי אל הרחוב לחפש טקסי. שלג התחיל לרדת והגוף שלי בער. ההזמנה שלה ריגשה אותי. הייתה בה הבטחה לחוות את מה שעד עתה היה בגדר מגן בטיחות. וגם הייתה המילה "סבבה", מילה מהבית. פשוטה ובסיסית וממלאה בגל של געגוע. אחרי 20 דקות מונית עצרה לידי. הייתי קפואה והאף שלי נזל.

שתי דקות של נסיעה, והנהג הסיט את זגוגית הפלסטיק שהפרידה בינינו והושיט לי נייר טואלט.

"Thank you"

ניגבתי את הזעה.

הוא הביט בי דרך המראה האחורית

Are you o.k"?""

thank you" Yes, ",עניתי במהירות. נמנעת מלהישיר מבט לעברו

"Want a date?"

Excuse me"???" הזדעקתי

שקית של תמרי מג'הול הושטה לכיווני.

"O, sure"

צחקתי ונטלתי תמר.

"A date Like my name,"

"תמר?" אמר בעברית.

"כן" עניתי מופתעת

"תמר מישראל?"

"כן. ג'יהאד אבו סנאן מ..." קלטתי את הרישיון שהיה מודבק על השמשה שמולי.

Jerusalem",שועפאט"

"אני תמר from Jerusalem קריית היובל"

התחלנו לצחוק.

המונית עצרה בכניסה לבניין מגורים מוקף אזור תעשייה. אור דלק בחלק מחלונות הבניין. פרט לכך, האזור היה חשוך ושומם.

"הגענו".

נשארתי לשבת, שקטה ומכורבלת במושב האחורי. ג'יהאד לא אמר מילה.

"זוכר את ריצ'יס פיצה?" שאלתי.

"בקינג ג'ורג'? בטח" ג'יהאד חייך.

"הוא נסגר לפני שנתיים. יום אחד נמאס לריצ'י. החליט שנגמר, ככה פתאום, ארז ונעלם".

אני מנגבת אדים מהחלון, ומביטה אל הבניין של שרה.

"זה בסדר"

"מה בסדר?"

"לעזוב הכול, לקום וללכת".

בתוך החושך ראיתי את שרה מתקרבת ועולה במדרגות הכניסה לבניין. היא נראתה יפהפיה במעיל פוך שחור וארוך. שרה הוציאה מפתחות מכיס המעיל ופתחה את דלת הבניין. אור נדלק והיא התכופפה ודחפה אבן בין הדלת לסף כדי שלא תיסגר.

"לא נמאס לו להכין פיצה" אמר ג'יהאד.

"מה?"

"נמאס לו שכל יומיים סוגרים לו את העיר בגלל פיגוע".

"לא חשבתי על זה" עניתי והתכווצתי במושב.

המשכנו לשבת ולשתוק.

"לי נמאס להיות חשוד. זו הסיבה שאני עזבתי" פלט במהירות ובאותה נשימה הוסיף בטון מבודח וענייני, "אני מכיר פיצרייה מצוינת בקוני איילנד".

הנהנתי בראשי והתכווצתי לתוך המושב.

ג'יהאד לחץ על דוושת הגז והמונית יצאה לדרך. מתרחקת משרה היהודייה הציונית. המורה לכיתה ג', בוגרת "תגלית", זו שכמעט הייתה החוויה הלסבית הראשונה שלי.

את הלילה סיימנו בתוך המונית. יורדים על נקניקיות של ניית'נז ומזדיינים עם הסכסוך הערבי ישראלי. היינו תמר וג'יהאד מירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו. ירושלים. פלסטין,יזראל.

בבוקר הוא הוריד אותי בבית. התנשקנו ויצאתי מהמונית.

"היי", הוא אמר "תשמרי על קשר".

הסתובבתי אליו וחייכתי.

"סבבה".

שלושה ימים אחרי הייתי על מטוס חזרה לישראל, פלסטין, הביתה.