דנה שלו | עיון בספר 'שרב ראשון - כרוניקה של התבגרות' מאת ד"ר דורי מנור

בת 40, אמא למייקי בן 11.5 אותו מגדלת בחינוך ביתי. נשואה לדני. מאז שנחשפה לעולם השירה והכתיבה גילתה כמה הכל יכול להיראות יפה יותר והתאהבה במילים, בשירים, במשוררים, גם את עצמה גילתה מחדש.

עיון בספר 'שרב ראשון - כרוניקה של התבגרות' מאת ד"ר דורי מנור

בספר הזיכרונות 'שרב ראשון- כרוניקה של התבגרות' (הוצאת 'תשע נשמות', 2021) דורי מנור לוקח אותנו למסע מודרך בין דפי חייו, מראשיתם, ומכניס אותנו לראשו כשהיה ילד צעיר, רגיש ועל חושי. כל סיטואציה מעובדת לפי כל קטגוריה חושית ונשמרת בזיכרון מרשים. מוחו מרותק ממילים והוא מעיד על עצמו: "כמו כלב זרקתי את אוזני לכל צרימה בצליל ותרתי את כל ריחות המילים". כמי שעבורו מילון הוא ספר מתח, דורי מבין מגיל צעיר מאד את כוחן של המילים ושלעיתים נימת הצליל בהן חשובה אפילו יותר מן המשמעות. האוזן שלו כה רגישה עד שהוא יכול לזהות, לא רק את שפת הדובר, אלה גם לקטלג את התקופה של השפה המדוברת.

חושיו החדים של הילד הרגיש, לא נתנו לו לפסוח על אף מראה, ניחוח או צליל והיו לו למצפן והובילו אותו בדרך מיוחדת ומדויקת, בה הוא פגש אנשים שהפכו לסימני דרך חשובים בחייו.

הוא מספר על נער צעיר שהבין שמחכה לו התבגרות לא פשוטה וניסה לדחות את ההתמודדות על ידי התכחשות לגוף: "רק גוף לא היה לי". התמקד בהתפתחות המנטלית ובעולמו הפנימי, כמעין הפרד ומשול וכבריחה. המוזיקה שבשירה היתה לו כסונאר, על פיה חישב את המסלול , ממש כעטלף השמיע קולות וחישב דרכו באפלה.

כבר בשלב מוקדם דורי הבין שבארץ לא יצליח לספק את הרעב שלו לעושר תרבותי והוא מיטיב לתאר את תחושת ההחמצה שיצרה בחירת ההתבדלות השפתית בכור ההיתוך. במקום לנצל את ההזדמנות הנדירה אשר טמונה בעושר הרב לשוני והתרבותי, כמאיץ חלקיקים, ובכך נושלו הדורות ממורשת האבות והאמהות שהביאו עימם מהגלויות השונות.

דרך השירה הגיעה אצלו גם האמונה, אמונה במה? את זה הוא שומר לעצמו, אני חושבת שבכוחה של השירה למצוא כוח פנימי, להאמין בעצמו, מה שיתברר לימים כספק כוח להתמודד אל מול כל אותן "נשמות טובות" שלא חיבקו את דרכו ומהן "זכה" לביקורות שהוא 'סנוב', 'הומו מושחת', שמנסה להחזיר את גלגל הכתיבה לאחור ובכך גם עשו עוול לדמותו ולכשרונו.

חושיו המחודדים והשירה הובילו אותו בדרך מופלאה בין משוררים שאינם חיים, משוררים חיים וכאלה שאבדו לו בדרך, כולם יצרו אצלו רקמה של רצף גנטי תרבותי מגוון, אם תרצו -השבחה גנטו-פואטית. דורי יוצא מעיר הולדתו תל אביב עם שאלות על עצמו, מניו יורק הוא חוזר עם החלטה לצאת מהארון, בפריז הוא מגיע לתובנה שהוא אדם עברי ולכן, צריך לכתוב שירה רק בעברית ובכך בחר לחיות חיים כפולים, נשמע בעייתי? לא עבורו.

הספר 'שרב ראשון' מספק את יצר החטטנות בכל הנוגע למה שידוען ספרותי עושה בחייו הפרטיים, דורי מכניס את הקורא אל שיטוטיו וגילויו של אורח החיים ההומוסקסואלי, על כל הפחדים הכרוכים בכך ואיפה הרגיש שייך לראשונה. ברם, הספר מורכב מכך בלא כל ספק. הספר מראה איך מתפתח אדם עם עמוד שדרה יציב וחזק, שלא נותן לרוחות הזמן לכופף אותו; איך הוא סומך על חושיו ונאמן להם ולעצמו, כשהוא מצויד בבחירות אמיצות המביאות לוויתורים על פופולאריות ועל הכרה. דורי היה יכול ליהנות ביתר קלות בזכות כשרונו מכל העולמות ולפתוח בפניו אפשרויות וחיבורים נוספים, אם רק היה כותב שירה גם בצרפתית בה שלט היטב ובה חי, או באנגלית אך הוא אינו מוותר לעצמו, הוא פרפקציוניסט, בוחר לכתוב שירה בעברית בלבד כי יודע שרק בה יכול להכליל את שלל הרבדים שבו כמו עוגת שכבות עם איזון מושלם של כל הטעמים. המחשבה שדבר מה בכתיבתו יהיה פחות ממושלם בעיניו, גרמה לו לזנוח את האפשרות של כתיבה בשפות נוספות. דורי משתף בספר גם מפסקול חייו (שירה ומוסיקה), שהשפיע על התפתחותו, החל משירי הערש ששרה לו אימו, שירים מהילדות הצעירה, שירי פופ מימי נעוריו, מספר איוב ומהזמרת הצרפתית ברברה, שכל כך אהב.

דורי בוחן את הסביבה דרך עדשה פנורמית, ומבחין בתופעות ובתמורות, גם בטווח זמן קצר מאד.

הספר, הוא ספר זיכרונות, ספר שירה, פסקול וסרט. במסע הזה הוא מוביל אותנו לא רק בדרכים המוארות, אלה גם בשבילים החשוכים ואפילו עובר דרך בית קברות דרכו מביט על עצמו דרך מתים משמעותיים בחייו כדוגמת המשורר שארל בודלר, הלומד מהעבר על עתידו שלו. בספר שזורים גם כמה סיפורי ניסים נהדרים וסיפורים מרגשים על הקשר המיוחד שהיה לו עם משוררים שהיו לדמויות מפתח בחייו: דליה רביקוביץ' ואברהם סוצקבר.

דורי מנור | שרב ראשון - כרוניקה של התבגרות (הוצאת 'תשע נשמות', 2021)

ובנימה אישית:

● כולי הערכה (וקנאה טובה) על יכולת העל חושית המופלאה הזו שניווטה את דרכך מגיל כל כך צעיר, שכן, חושי שלי, אף פעם לא היו יעילים.

● ההחלטה לכתוב בעברית בלבד מובנת בהחלט, הכרעה לכתוב בשפת התודעה הראשונית ביותר של האדם, אך נראה לי שכעת, לאחר שעלו רוב השדים מהתהומות ומצאו את ביטוים הנשגב ביותר בשפה בה נטבעו, אולי אפשר כבר להתחיל לתרגם אותם לשפות נוספות ולהיות מקרה מיוחד במובן נוסף, של משורר שמתרגם את עצמו. לאחר ויתור אדיר של היכולת לחלוק את השירה שלך מעבר לקהל המצומצם של דוברי שפתה, וכי אם ברחת מפאת דלילותה של התרבות העברית אל שפות זרות, למדת ושאבת מהן עושר רב, הגיע הזמן שתתרום להם גם את חלקך.

● תודה לך דורי, על הסיור המודרך והמרתק, בו רואים איך נוצר אדם שהשירה היא הביטוי האנושי הנשגב ביותר עבורו, היא לו מצפן, מוסר ואמונה וכמו גיאולוג חשפת את כל שכבות הסלע האיתן שאתה.