דויד תומר| ראיון עם המשוררת דורית ישראל לרגל קידום ספר ביכוריה 'מתפשטקת שירה' במסגרת גיוס המונים

עודכן: 10 בדצמ׳ 2021

מראיין: יליד מושב גאולים שבשרון. אב לשמונה וסב לשלושה. בן למשפחה מוותיקי עולי תימן לארץ. קיבל חינוך רגיל של ההתיישבות העובדת. שירת בנח"ל. בגיל 23 מעבר לחו"ל ומהפך, חזרה בתשובה. לימודים בכולל, הסמכה לרבנות ומילויי תפקידים שונים בניהול וחינוך תורני לילדים ולמבוגרים. חזרה לארץ לפני 10 שנים. כותב שירה מזמן התיכון עם הפסקה ארוכה באמצע. חזרה לכתיבה לפני החזרה לארץ. קורא וכותב בעברית משובחת ובגרמנית רהוטה. שיריו התפרסמו עד כה ברשתות החברתיות בקבוצות שירה ובדף פייסבוק ייעודי הנקרא 'באר שירה'. ספרו 'שירים על זנב הזמן' עומד לצאת לאור בקרוב. מייסד ההוצאות לאור 'דבר חכמה' לספרי דת והגות והוצאת 'תומר' לשירה ולפרוזה.


מרואיינת: ילידת ירושלים, 1968. אמא לשניים, עסקה שנים רבות בקידום נוער במקומות שונים בארץ. בשנים האחרונות משמשת כספרנית בספריה העירונית במודיעין. משוררת. פרסמה מיצירותיה ברשת. בעלת בלוג לביקורת ספרים באתר "מבט אל ספרים וספרות בגובה העיניים" של נורית וייסמן. ספר שיריה הראשון 'מתפשטקת שירה' נמצא בעריכה.





דויד תומר| ראיון בכורה עם המשוררת דורית ישראל

השקת פרויקט גיוס המונים לקראת צאת ספר הביכורים 'מתפשטקת שירה'

יום חמישי , כ"א כסליו התשפ"ב, 25.11.2021



שלום דורית.

לרגל יציאתו של ספרך לאור בקרוב וכהקדמה לפרויקט גיוס ההמונים שלך, הייתי רוצה לבקש ממך לספר קצת על עצמך.


היכן נולדת וגדלת?

נולדתי בחורף לפני 53 שנה בירושלים. נולדתי בשערי צדק הישן. ששכן ברחוב יפו. בבניין שנועד יותר מאוחר לשימור והיום מתוכנן להיות בו בית מלון יוקרתי. הורי, שעלו מעיראק ביחד עם הוריהם, התגוררו אז ביחד עם סבתא פרחה, אם אבי, בשכונת תלפיות. משך כל ילדותי המוקדמת דיברתי עם סבתא פרחה, שלא שלטה היטב בעברית, ערבית. כל לילה הייתה משכיבה אותי לישון עם סיפורי 'אלף לילה ולילה' בערבית. מכאן באה שפת ה"ג'יבריש", שהייתי מדברת בילדותי המוקדמת.


כנכדה הראשונה והגדולה, גם מצד הורי אמי, הייתי מבקרת הרבה גם בביתם, שהיה בשכונת בית ישראל. הם התגוררו בבית ערבי גדול עם תקרות גבוהות וקימורים. חצר גדולה הייתה לו לבית, ששכן בדיוק מול ה'שטיבלאך' של בית ישראל, מרוצפת באבן חלקה ובאר מים במרכז הגינה, שהייתה בפאתי החצר. אהבתי מאוד את הבית הזה הייתי יושבת בחדר הבנות והתפילות היו נכנסות אלי אל תוך הבית.


בהיותי כבת שש וחצי עברנו ל'קרית יובל'. אבי, דוד, היה גנן בעיריית ירושלים ואמי, זמירה, עקרת בית. גרנו שם בקצה השכונה מעל הכביש המוביל אל 'עין כרם'. את כל ילדותי ונעורי ביליתי שם בטבע בהרי 'עין כרם'. כל אלה באים לביטויי בשירי.


מתי התחלת לכתוב שירה?

לא זוכרת. לי נראה, שזה היה כל הזמן. מאז שלמדתי לכתוב. אני זוכרת את זה כחלק מהמהות שלי. באיזשהו שלב חלמתי, בתור ילדה, להיות סופרת, אך לבסוף נשביתי בחבלי השירה. הייתי קונה בחנות הספרים שבמרכז 'כלל' ספרי 'זוטא', ספרי שירה קטנים. תמיד נשאתי אחד כזה קטן בילקוט שלי.


לא אהבתי את שיעורי הספרות בבית הספר. הייתי תלמידה טובה אבל בספרות הוגדרתי "חלשה".

לא אהבתי את דרך ניתוח הטקסטים. אהבתי להרגיש את השירים. השירים דיברו אלי ישירות. פחות עניינה אותי כוונת המשורר. אני ניהלתי דיאלוג עם השיר עצמו. לניתוחים המלומדים קראתי 'חרטא'.


האם היה מאורע מסוים, שטבע בך את 'אהבת הספר'?

כשעברנו ל'קרית יובל' היה מול הבית מתנ"ס בשם 'פיליפ ליאון'. במתנ"ס הייתה ספרייה גדולה ויפה. הייתה יכול להירשם כמנויי לספריה בתשלום. אחד הדברים, שעשתה אמי, כמעט מיד לאחר שעברנו לשם, הוא לרשום אותי לספרייה. אני זוכרת, איך היא לקחה אותי יד ביד, חצינו ביחד את הכביש אל הספרייה והיא רשמה אותי. מאז נקשרתי אל תרבות הספר.


מאורע נוסף, שחרוט בזיכרוני, היה קבלת ה'ספר האדום' מאבא שלי. הייתי חולה במשך שבועיים ולא הלכתי, כמובן, לבית הספר. יום אחד, כנראה כדי להפיג את שעמומי ולהקל על אכזבתי, נכנס אבא אל חדרי ובידו ספר, שהיה יותר סוג של מחברת כרוכה בפלסטיק אדום ותפוח, ששיווה לו מראה חשוב, ואמר הנה. את יכולה לכתוב כאן. כתבתי.


האם את יכולה לומר משהו על תהליך הכתיבה שלך?

אלי, באה השירה באופן אינטואיטיבי לגמרי. אני יכולה להיות בעבודה, באמבטיה או במעבר חציה ואז זה מגיע. הקשר שלי אל המציאות מתעמעם ואז אני חייבת לכתוב. כל עוד לא כתבתי, לא אהיה רגועה ולא אתחבר בחזרה לקצב החיים הרגיל שלי. בדרך כלל השירים "יורדים" אלי כחטיבה אחת, שלמים. לפעמים בכמה פעמים. מפני שכך, די קשה לי לקבל הערות עריכה. (התהליך מזכיר באופן מדהים את תהליך קבלת הנבואה כמו שמתואר ברמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק ז' הלכה ב'. " וכל הנביאים אין רואים מראה הנבואה, אלא בחלום בחזיון לילה. או ביום אחר שתפל עליהן תרדמה כמו שנאמר (במדבר י"ב-ו) 'במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בּוֹ'. וכולן כשמתנבאים איבריהן מזדעזעים וכוח הגוף כשל ועשתונותיהם מתטרפות ותישאר הדעת פנויה להבין מה שתראה". ד.ת.)


איך נבחרו השירים לספר?

רוב שירי עוסקים בנושאים כמו ילדות, בית- משפחה, אהבה, תשוקה וטבע. הנושאים האלה שזורים ככלל בכל השירים. עברתי על מאות השירים שהוגשו לי על ידי העורך ובחרתי מהם את אלה, שהיוו נקודות ציון בחיי. הם באים אל הספר כמייצגי תקופות. את אלה חילקתי לחמישה שערים, שכל אחד מהם הוא נושא כללי בפני עצמו. יש אצלי עוד הרבה שירים אחרים, שמחכים לצאת לאור.


איך נוצר הקשר בינך לבין העורך?

את דוד טוב הכרתי דרך הפייסבוק. משך תקופה ארוכה הגבנו זה על שיריו של זה. מתישהו פרסמתי שיר על יחסי לניקוד (השיר 'נקודות קטנות'. שיר תשיעי בפרק השלישי בספר הזה) תגובתו של דוד הדהימה אותי. הוא ניקד את השיר ושלח אותו אלי בפרטי. מאז התחלתי להעלות שירים מנוקדים, שנוקדו על ידי דוד. הקשר הפואטי התהדק והתקדם להערות עריכה קלות ומכאן ועד להחלטה להוציא את השירים לאור, הייתה הדרך קצרה. אני חייבת לציין, שללא עידודו של דוד ותמיכתו בי כמשוררת וביותר תמיכתו הלשונית הפנומנלית, לא היה ספר זה יוצא לאור. בכל אופן לא כמו שהוא עכשיו.


היית רוצה לומר כמה מילים לסיום?

אני אוהבת שירה. אני מרגישה, ששירה, בניגוד לפרוזה, מקלפת אותי. היא יותר אישית וחשופה. אני מניחה כאן בספר את ליבי ואת קרביי. נחשפת כמו במערומיי. בנוסף לכך יש את תהליך הפצתו של הספר. אני כמובן מקווה, לאחר שנחשפתי, שהספר יקרא על ידי כמה שיותר אנשים. לשם כך פתחתי את תהליך גיוס ההמונים. במטרה להביא את הספר אל כמה שיותר קוראים. אשמח מאוד על תמיכתכם בפרויקט שלי על ידי קנייה מוקדמת של ספרי.


תודה רבה לך דורית.

תודה, דוד.







95 צפיות0 תגובות