דוד ברבי | הון, שלטון ומהפכות

משורר, פזמונאי ומלחין. נולד ומתגורר במושב ניצני עוז, שבשרון. נשוי ואב לארבעה ילדים. יצירותיו פורסמו בכתבי עת וביומונים רבים ומגוונים. בשנת 2019 ראה אור ספר שיריו השמיני 'נגיעות קול', בהוצאת עמדה ובעריכת רן יגיל.

הטייקונים

מדינה בהחלטותיה יכולה להפוך אדם לעני או לעשיר באופן שרירותי. למדינה היכולת לבחור למי להוסיף עושר ואת מי לדכא. בסופו של התהליך שדרכו לרוב סמויה מעין הציבור, אפשר בהחלט שבידי אדם אחד יצטברו מיליארדי שקלים חדשים, בעוד מידי קבוצות אחרות באותה מדינה יגרע כסף והן תאלצנה לחיות על סף רעב, ולזה אחראית המדינה.

אדם שמתאפשר לו לצבור 100 מיליארד ₪ בחסות המדינה יכול להשחית את מנגנוניה ומשרדיה השונים ולפגוע בה, ובעיקר כאשר בראש המדינה עומד אדם שתקופת כהונתו מתארכת שוב ושוב, בהיעדר כללים שמגבילים את סמכויותיו או משך כהונתו. למקרה הישראלי בעניין זה יש מספר מקבילות בעולם, וגם מקבילות מוניציפאליות כאן בארץ, אך אין בהיות התופעה נפוצה הצדקה להכשרתה או לקבלתה כלגיטימית.

מאחר שהמדינה מחליטה על עתידו הכלכלי של המתגורר בה ראוי היה שתגביל את העושר ותפעל לצמצום פערים כלכליים בין התושבים ובין הקבוצות השונות במדינה. בדומה למדינות סוציאל-דמוקרטיות מצליחות בצפון אירופה, גם ב ישראל צריכה להיות מגבלה מסוימת של הון שיכול אדם אחד להחזיק. מגבלה זו צריכה להיקבע כך, שלא יתאפשר לו ולדומיו להשפיע ולהכריע בעניינים מדיניים, חברתיים, כלכליים וכיו"ב.

הדרך למניעת השתלטות ההון על השלטון היא באמצעות הטלת מגבלות וקביעת חוקים שבין היתר יחייבו את אותם בעלי הון בתשלומי מס ירושה כפי שהדבר רווח בארצות מפותחות.

דת

אין כיום בישראל הפרדה בין דת ומדינה. בהעדרה גדל כוחה של הדת היהודית, שחדרה בעשורים האחרונים לפוליטיקה בעוצמה רבה ומאז היא נמצאת בכל ממשלה ומכריעה את גורלה של כל ממשלה. למעשה היא פועלת למען בוחריה באופן הכי נאמן ונחרץ ולכן מדי בחירות כוחה האלקטורלי עולה. בד בבד, גם שיעור הריבוי הטבעי הגבוה בקרב האוכלוסייה החרדית-דתית תורם לכוחה הפוליטי ונראה שבעוד שני עשורים היא תאכלס כרבע מהכנסת. שינויים אלה יביאו לתהליך איטי אך ברור של כפייה דתית ולהעדפת האינטרס החרדי-דתי על אינטרסים לאומיים אחרים.

ההמונים/ אזרחים

בסיס הפירמידה החברתית בנוי שכבות שכבות של שבטים שאין ביניהם קשר, אך בגלל המשקל של קודקוד הפירמידה הם לא זזים. מרבית שבטי ישראל המודרנית נמנים עם המעמד הנמוך-בינוני: חרדים, ערבים, מזרחים, מסורתיים, חילוניים, דרוזים ועוד. בינם לקודקוד יש שכבה אמידה יותר שהתעשרה מהקפיטליזם החזירי. שכבה זו חשבה לדידה שהיא לא תיפגע מהמדיניות הכלכלית הליברלית עד שיום אחד היא גילתה להפתעתה שפוגעים לה בדבר החשוב ביותר - בחופש! השכבה האמידה הייתה זו שתמיד דחפה ומימנה שינויים מהפכניים. האמנם היא התעוררה מתרדמת בת שני עשורים? האם היא מתכוונת להתמיד בעשייה המרדנית-מהפכנית כדי לשנות את המצב העגום שאנו שרויים בו? זו השאלה שתשובתה תיוודע במהלך העשור הבא ושתקבע אם המדינה שלנו תעבור את שיא קיומה הריבוני.