ג.ס| דיוקן עצמי

דיוקן עצמי

עמדתי בחדר שינה, ופתחתי חלונות לאוורר. דרך וילונות התחרה הלבנים חדרו קרני אור, ומבעד לחלון הבחנתי בחבורה של ילדי בית ספר בדרך למושבי הלימודים. חתול לבן עמד על עץ קרוב הסתכל על הילדים וילל. יום אביבי צבעוני ונעים.

באמצע החדר מיטה, ושמיכה פרוותית עדינה כיסתה את כולה. על המזנון ליד המיטה היה מונח זר הכלולות בצבע לבן וורוד של יום הנישואין. מצד אחד באותו יום בו נכנסתי לעולם חדש מלא אתגרים, ומצד שני, נכנסתי לקונכייה של חברה שמסמנת את כל הנשים באותו סימן של כניעה להחלטות גבריות, נכונות ולא נכונות, מעצבת אותן בתוך תבנית קבועה. על השידה ליד המיטה תקתק לו שעון פרחוני כחיי שרקמתי לעצמי כל הזמן בדמיון.

כשהסתובבתי דמות הביטה בי מן הראי, ועוד דמות נוספת מתוך אותו קיר, אך השנייה עמדה בתוך מסגרת תלויה על הקיר. הראשונה הייתה בחורה בגיל העשרה ,שיערה ארוך בצבע שחור. חייכנית, פניה מוארות ובלי שום כתם. הברק שנצנץ מעינה ניסה לפוצץ את כל המכשולים. קומתה גבוהה ועל גופה הרזה גופיה ורודה ומכנס ספורט, כיוונה לתחרויות עולם בריצה ובטניס. חלמה לעמוד על במות, כדי לבטא את תחושותיה ואת מהותה דרך עולם המשחק. היא הרביעית מבין חמש אחיות. אותם חלומות נאחזו באיסורים מיותרים, ומה שכן התגשם זה חלומותיה של בחורה על חיי אהבה מרומנים ישנים ופסטורליים .

שאלתיה: למה לא נולדת ישר לגיל הארבעים ? ולמה לא הכרת את מושגי השלילה ? למה לא ידעת לומר אני חופשיה בדעות ובהחלטות? למה נחלשת בפני סטריאוטיפים ? למה נחלשת בפני אהבה אשר נתת לה חלק גדול מדי בחייך, עד הקרבה וויתור על מטרות? דמות שהופיעה בתוך מסגרת מעל הקיר, התבוננה בי ונראתה הכי מאושרת בעולם. היא הייתה לבושה בשמלה ירוקה בהירה עם תספורת קארה צרפתית, פניה מאופרות בגוון טבעי, ואודם מבריק על שפתיה, שרשרת זהב ענדה על צווארה, וצמיד משולב אבנים לבנות על פרק ידה. חייכה אלי כשראשה נשען על כתפו של גבר נאה ואמרה: "זהו אהובי שהבטיח להיות קרוב, אך למעשה במשך עשרים שנים לא היה קרוב, חיכיתי לו ימים ולילות ואני לא יודעת את מי להאשים, את הגורל ? אותי ? אולי גם אותו ?. מי שהיה הכי קרוב אליי היו הסיוטים, אותם סיוטים שליוו אותי ביום והציקו לי בלילות, גם אז התמדתי לבלוע, לא לשתף ולהכניס עמוק לתוך תהומות נפשי. אך נשמתי המשיכה לחייך ולהיאחז בתקווה". כשהבטתי שוב אל תוך הראי המבריק ממולי, בבת אחת נענתה הבחורה בת העשרה לבקשתי והתבגרה לבת הארבעים. אישה עם שיער קצר, פניה עדיין קורנות מתקווה רק נוסף להם כתם אחד כהה, כתם שהזכיר לה תקופה מיוחדת ומאושרת בחייה, כתם שהופיע בזמן ששכן מלאך בתוכה, תינוק בהגעתו לעולם, נולדה אתו תקווה חדשה וחלומות חדשים. הוא שינה את נקודת הסתכלות שלה על החיים, וקישט אותם בהרבה אהבה. אותה דמות בת הארבעים למדה מהמתן האלוהי שקיבלה, שאין בלתי אפשרי, וכל כאב ניתן להמסה והוא יתאדה לצורת חיוכים מהולים בהרבה תקווה ואמונה. אותה דמות היא זהותי הכפולה שנפשה מלאה בתכונות מכל פרק מחייה, וממלאות אותה בכוח, שדרכו תצליח להסיר שכבות עבות של אבק שהצטברו בחייה, ועכשיו זה הזמן לחיות ולרקום חלומות חדשים, שהגשמתם יתממשו בקרוב בכוח ההתמדה וללא שום כניעה.