גרשון מושקוביץ | וּבִּפְלוּגְתָא דְהָנֵי יִשְׂרָאֵל (פיליטון)

רווק. יליד הממלכה המאוחדת, בנו של רב חרדי ידוע. בוגר ישיבות והאוניברסיטה הפתוחה, בעל בלוג בשם קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז, מייסד ומנהל ארגון "תרבות' - חרדים עושים תרבות" מתוך רצון לקדם חיות רוחנית חרדית עכשווית.

וּבִּפְלוּגְתָא דְהָנֵי יִשְׂרָאֵל

מעשה ביהודי שהגיע לרייפלאנד וראה שם חנויות הרבה לממכר צלמים של רבנים בכל מיני פוזיצייעס. היה שם צלם של רב עם זקן ארוך שעמד עם נר דלוק וצלם אחר של רב מגולח שעמד עם כוס מלאה יין וצלם של רב שעצם את עיניו בתשוקה עילאית במצוה טאנץ והיה אחד שפיו אמר שירה תוך כדי אכילת קוגעל.

וישאל היהודי את האנשים בחנויות, מדוע אתם מוכרים זאת ומי קונה? ויענוהו שזה מביא ברכה לאדם וזו סגולה מיוחדת למי שסובל מעצירות בבית הכסא ולשאר המחלות, ואם לא עוזר לפחות לא מזיק.

ובחנות אחרת ראה היהודי נער ומסביבו כל צלמי התמונות של הרבנים קרועים על הארץ וחלק מן התמונות מסומנות בצלב, בצלב-קרס, ובמגן דוד בסדר אנרכיסטי.

וישאלהו היהודי מה קרה? ויען הנער: "פשוט מאוד, כל כמה ימים קורה העניין באחת החנויות כשאחד המוכרים הולך לבית הכסא לעשות גדולים ומשאיר את החנות ריקה. ולפתע תמונה אחת של רב, כדוגמת רב עצניק גדול קורעת את תמונתו של רב שונא ולהפך. ונהית שמחת מלחמה אליה מצטרפת תמונת רב ספרדי קורעת לרב אשכנזי והפוך, ותמונת רב מתנועת המזרחי קורעת לרב אנטי ציוני וכדומה. עד שכל צלמי התמונות מושחתות. וכל התמונות של הרבנים הקטנים מקשקשות דברי גנאי על התמונות ולכן אתה רואה את המצב כמות שהוא.

ויעזוב האיש את העיירה בבהלה ובריצה ויפול ארצה ופיו היה בדרך לנשק את העפר ונס אירע לו ונפל על פה של רב מציור נייר שעף מן החנות החוצה וינשק לרב בעל כורחו. ויאמר בליבו: "מהיום הוא הרבי שלי". ומני אז יש סגולה חדשה לתמונות של צלמים. ויש כעת מחלוקת בין העדות בעם ישראל לאיזו עדה היה שייך פיו של אותו רב.

הערת המערכת: בכותבו בסגנונם של ענקי ספרות הז'רגון (יידיש), שלום עליכם ומנדלי מוכר-ספרים, מטיב גרשון מושקוביץ לתאר את הפלגנות בבית ישראל ואת המסורת לעשיית צלם לרבנים ולקדושים, שנפוצה מאוד והפכה לחלק מתרבות עמנו. מושקוביץ מצליח בסגנון הומוריסטי יידי, בלשון עברית בת המאה הקודמת, לבקר את המחלוקות שנתגלעו בין הזרמים והעדות השונות בעם היהודי.