גרשון מושקוביץ'| המבקש שחיפש רב

מאורס. יליד הממלכה המאוחדת, בנו של רב חרדי ידוע. בוגר ישיבות והאוניברסיטה הפתוחה, בעל בלוג בשם קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז, מייסד ומנהל ארגון "תרבות' - חרדים עושים תרבות" מתוך רצון לקדם חיות רוחנית חרדית עכשווית.



המבקש שחיפש רב



מעשה המספרים כשיש מישהו המנסה להסתפח לקהילה ולנחול בנו בתקיפות בבת אחת ולא בצורה מתונה. וזאת כנגד רצון הציבור המתון בקהילה. וידוע שהרבי שליט"א אומר שספחות המבקשים להסתפח בקהלנו חלקם משמשים כשלוחים של הסיטרא אחרא למען שבש סדר דתנו מימים ימימה על ידי עירוב מנהגים של גויים עם היהדות. אולם כמובן שיש מבקשים מיוחדים שמצווה לקרבם לעבודת השי"ת. וצריך לחשוב בעניין בשום שכל.


מעשה היה באדם שרצה להתחזק בעבודת ה' ושמו היה דוד פריי ומארץ ליטא מוצאו. והיה משתוקק לדבוק ברב מובהק ותמיד היה אומר, "והיו עיניך רואות את מוריך – איה מורי להעריצו?". וידוע שאמר לעצמו שכל עוד הוא לא ימצא רב הוא לא ישוב לביתו.

והיה מורגל לומר דברים כגון: אם אין לי רב איך אדע מה לעשות בחיי? ואם אין לי רב הכיצד אדע מהי ההשקפה הנכונה? איך אוכל לדעת האם אני נוגע בדבר בלי רב? איך אראה בחושך העולם מבלי רב מובהק?


החליט האיש למצוא רב ששמעו יצא למרחוק כצדיק נפלא ושמו היה יהונתן קעניגזון. הוא לא ידע מדוע הוא נחשב צדיק, אולם הוא הסביר לעצמו שלא יכול להיות שזהו רק עניין כעין פרסומי ניסא אצל הציבור, ברור שיש כאן אמת. ומרוב דבקות ברעיון הוא החל לחבר פיוטים על אותו הרב שהוא לא זכה כלל להכיר.


ולא נשמרו בידינו הפיוטים של דוד פריי המבקש כל המוצא מוזמן לשלוח למחבר ואנו נשים הפיוט בסיפור המעשה פה


יצא המבקש לגלות, במסע חיפוש הרב שהיה נוהג כרב נסתר ועובר ממקום למקום מסיבות שונות, דוד הגיע לארץ ישראל וחלה במחלה שלא אומרים את שמה מטעמים מובנים ועמוקים. וכשהיה גוסס נוטה למות נודע לאותו הרב הנסתר על קיומו של המחפש השרוי בצער.

הרב מיהר אל מיטת החולה שכבר לא פקח את עיניו זה מספר ימים, הורה למשמשי החולה לצאת ונשאר עימו לבד. כעת החולה שם לב שאותו הרב הנפלא הגיע לבקרו. הוא פקח את עיניו ובהתרגשות רבה הודה לה' על הזכות הגדולה והחל לנשוק את ידו של הרב. באין רואים הרב נשק לחולה נשיקה עזה ומלאת רגש, וחיש החולה דוד נפטר בזרועות הצדיק הנסתר.


מרוב התפעלות וצער גדול הרבי הנסתר הקים לנפטר מצבה מפוארת עם שבחים גדולים והעמיד ישיבה על קברו. ועקב הצער הגדול על מות המבקש הנאמן שמסר את נפשו במסעו, הרב יהונתן קעניגזון החליט להפוך ל'פרוש' ויצא מכלל הציבור והחל לשבת בבית המדרש שהקים על קברו ולא יצא ממנו עד יום מותו.


יש אומרים שבית הקבר ובית המדרש שעל הקבר היו בצפת ויש אומרים שבכלל העניין היה בעיר האבות בחברון. ברם כך התפרסם.

הסיפור מובא בשמו של האדון יוסף רודלבליט והתגלה לפני שנים הרבה בכתב יד בתוך 'הגניזה'.

117 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול