גרשון מושקוביץ' | אליך אישה עבריה

רווק. יליד הממלכה המאוחדת, בנו של רב חרדי ידוע. בוגר ישיבות והאוניברסיטה הפתוחה, בעל בלוג בשם קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז, מייסד ומנהל ארגון "תרבות' - חרדים עושים תרבות" מתוך רצון לקדם חיות רוחנית חרדית עכשווית.


אֵלַיִךְ אִשָּׁה עִבְרִיָּה


אִִשָּׁה חֲרֵדִיָּה, דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה, אוֹמְרִים עָלַיִךְ דַּעְתֵּךְ קַלָּה, מַדּוּעַ לָזֹאת אַתּ מַסְכִּינָה? מָה עִם דְּבוֹרָה וְחֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אוֹ צִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה הַגְּרוּשָׁה?


יוֹשֶׁבֶת בְּאוֹטוֹמוֹבִּיל קָדִימָה, אַבְרֵךְ צַדִּיק צָעוֹק יִצְעַק: פְּרוּצָה! וְדַרְדַּק יִקְרָא בְקוֹל: חֲזִירָה מַסְרִיחָה! וְאַתּ אוֹמֶרֶת: זוֹ לֹא הַדָּרָה, אֶלָּא כָּךְ הִיא הַהֲלָכָה, וְאִם אַתּ חֲזִירָה - הֵיאַך מְחַתְּנִים אוֹתָךְ עִם בֶּן הַתּוֹרָה?


אֶת מֹחֵךְ קִיצוֹנֵי הָעֵדָה שָׁטָפוּ, בִּכְבָלִים שֶׁל מַחֲשָׁבָה בָּךְ יַחֲזִיקוּ, אֶת שְׂעַר רֹאשֵׁךְ בְּבֵיתֵךְ בְּכֹחַ יְכַסּוּ, לְחַיֵּי הָעַבְדוּת אוֹתָךְ הֵם דָּנוּ, וּמִלִּמּוּד הַהֲלָכָה אוֹתָךְ הִדִּירוּ.


עָתִיד לָךְ אַיִן, לְעוֹלָם יַגִּידוּ אַתּ סוּג בֵּית עֲדַיִן, אָדָם הָרִאשׁוֹן קִבְּלֵךְ כְּעֵזֶר שֶׁתִּמְזְגִי לוֹ הַיַּיִן, וּפְסוּלָה אַתּ לְעֵדוּת כְּנֶגֶד אַנָּס שֶׁתָּחַב לָךְ הַ*ַּ*ִ* אֵיךְ הִנָּךְ חָיָה וְלֹא קֵץ לְנַפְשֵׁךְ שָׂמָה בְּאֶקְדּוֹחַ כְּהֶרֶף הָעַיִן?


אֵיכָה יָשַׁבְתְּ בָּדָד, לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאִי לָךְ אֶת הָאֶחָד, לָקוֹחַ תִּקְחִי בַּטְלָן שֶׁאֲפִלּוּ חוּמָשׁ בְּקִמּוּץ לֹא לָמָד, עָלַיִךְ בְּבֵיתֵךְ וְעַל יְלָדַיִךְ יָרִים בְּתַעֲנוּג אֶל־עַל הַיָּד, וּמַדּוּעַ מַזָּלֵךְ מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת אָבָד? הַאִם הָעִנְיָן מִשּׁוּם שֶׁהָאַלִּים לִשְׁלוֹט עֲלֵיכֶן חָמָד?


בַּמֶּה אַתּ יְהוּדִיָּה כְּשֶׁאֶת הַתּוֹרָה אָסוּר לָךְ דַּעַת? הֵן הַתּוֹרָה לָךְ תִּפְלָה, וְאֶת הָאֱמֶת אַתּ לֹא יוֹדַעַת, הַאִם מִפַּחַד הַחֶבְרָה אַתּ לָהֶם נִשְׁמַעַת? מִפְּנֵי מַה תְּחַנְּכִי בִתֵּךְ לִהְיוֹת כְּמוֹתֵךְ בּוּרָה וְנִכְנַעַת? שִׁפְחָה נוֹלַדְתְּ וְשִׁפְחָה תָּמוּתִי כָּל עוֹד אַתּ לֹא בוֹרַחַת.


אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אַיֵּה בַשּׁוֹאָה הָיָה הָאֱלוֹהִים; אֶל סִבְלֵךְ מִזְּמַן חַוָּה אֵין הֵם מִתְיַחֲסִים, הָאִשָּׁה פְגִיעָתָהּ רָעָה כָּךְ בַּסְּפָרִים כֹּותְבִים, אִם תִּרְצִי לְהִתְגָּרֵשׁ לַעֲזוֹר לָךְ אֵין הַלָּלוּ רוֹצִים, וְלַעֲשׂוֹת תְּנַאי בְּנִישׂוּאִין עָלַיִךְ הֵם אוֹסְרִים.


אֵיכָה בָּחוּר יִשָּׂא אָמָה הָעִבְרִיָּה לְלֹא בוּשָׁה? מַדּוּעַ הַמְחַפֵּשׂ אִשָּׁה עִם חֵרוּת הַמַּחֲשָׁבָה יִכָּשֵׁלָה, עַד מָתַי תִּשָּׁאֲרָה רַוָּק וְלֹא תִקַּח נְקֵבָה יּוֹדַעַת הֵיטֵב גָהָצָה? מַדּוּעַ דָּתִית לְאֻמִּית עָלֶיךָ תַּגִּידָה: אַתָּה גּוֹי וְאֵין נַפְשִׁי בְּךָ חָפֵצָה? וּמַדּוּעַ לַחוֹשֵׁב תֵּבָתוֹ נִנְעֲלָה וְאֵין לְאַחֲרִיתוֹ תִּקְוָה?


השיר הוא מחווה ל"קוצו של יוד" למשורר יל"ג




להלן מובא השיר "קוצו של יוד" בגרסתו השלמה באדיבות אתר "פרויקט בן יהודה"


קוֹצוֹ שֶׁל יוּד| יהודה לייב גורדון


אִשָּׁה עִבְרִיָּה מִי יֵדַע חַיָּיִךְ?

בַּחשֶׁךְ בָּאת וּבַחשֶׁךְ תֵּלֵכִי;

עָצְבֵּךְ וּמְשׂוֹשֵׂךְ, שִׂבְרֵךְ מַאֲוַיָּיִךְ

יִוָּלְדוּ קִרְבֵּךְ, יִתַּמּוּ תּוֹכֵכִי.

הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ, כָּל טוּב וָנַחַת

לִבְנוֹת עַם אַחֵר לִסְגֻלָּה נִתָּנָה.

אַךְ חַיֵּי הָעִבְרִית עַבְדוּת נִצַּחַת,

מֵחֲנוּתָהּ לֹא תֵצֵא אָנֶה וָאָנָה;

תַּהְרִי, תֵּלְדִי, תֵּינִיקִי, תִּגְמוֹלִי,

תֹּאפִי וּתְבַשְּׁלִי וּבְלֹא עֵת תִּבּוֹלִי.


וּמָה כִּי חֻנַּנְתְּ לֵב רַגָּשׁ וָיֹפִי,

כִּי חָלַק הָאֵל לָךְ כִּשְׁרוֹן וָדָעַת?

הֵן תּוֹרָה לָךְ תִּפְלָה, יֹפִי לָךְ דֹּפִי,

כָּל כִּשְׁרוֹן לָךְ חֶסְרוֹן, דַּעַת מִגְרַעַת,

קוֹלֵךְ עֶרְוָה וּשְׂעַר רֹאשֵׁךְ מִפְלֶצֶת;

וּמָה אַתְּ כֻּלָּךְ? חֵמֶת דָּם וָפֶרֶשׁ!

זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ מֵאָז בָּךְ רוֹבֶצֶת

וּכְמוֹ דָּוָה עַמֵּךְ יִזְרֵךְ וִיגָרֵשׁ

מִבֵּית הַסֵּפֶר, מֵהֵיכַל אֱלוֹהַּ

וּמִבָּתֵּי מְשׂוֹשׂ לָשֵׂאת רַק נֹהַּ.


טוֹב לָךְ כִּי לֹא תֵדְעִי שְׂפַת אֲבוֹתַיִךְ,

כִּי בֵית אֱלֹהַיִךְ בְּפָנַיִךְ נָעָלוּ.

כִּי עַתָּה לֹא תִשְׁמְעִי בִּרְכַּת מְנַאֲצַיִךְ

“שֶׁלֹּא עָשָׂם אִשָּׁה” יוֹם יוֹם יִתְפַּלָּלוּ.

כְּעַכּוּ"ם וּכְעֶבֶד אַתְּ לָמוֹ נֶחְשֶׁבֶת,

כְּתַרְנְגֹלֶת לְגַדֵּל אֶפְרוֹחִים עוֹמֶדֶת.

לָמָּה, עֶגְלָה דָּשָׁה, פָּרָה חוֹלֶבֶת,

לָמָּה לָךְ אֵפוֹא הֱיוֹת מְלֻמֶּדֶת?

לָמָּה עַל חִנּוּכֵךְ יַעַמְלוּ חִנָּם –

וְהַהוֹלֵךְ בַּעֲצָתֵךְ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם?


הַמְעַט כִּי פְרִי-בֶטֶן מָנַע אֱלוֹהַּ,

כִּי לָקַח בַּנֹּעַר מִמֵּךְ הַבָּעַל,

כִּי מִבְחַר יָמַיִךְ אֲסִירַת נֹהַּ

עוֹד תִּשְׁמְרִי הַיָּבָם לַחֲלוֹץ לוֹ נָעַל.

עַל אָבִיךְ בָּכִית יוֹתֵר מֵאַחַיִךְ

וּבְעִזְבוֹנוֹ רַק הֵם בִּלְתֵּךְ נָחָלוּ.

אַךְ לֹא רַק טוּב אֶרֶץ גָּזְלוּ מִיָּדַיִךְ,

גַּם טַל הַשָּׁמַיִם לָךְ לֹא אָצָלוּ;

לָהֶם, צָרֵי עַיִן, רְמַ"ח מִצְוֹת מָנוּ

וְלָךְ הָעֲלוּבָה רַק שָׁלֹש נָתָנוּ.


מָה אֲמֻלָּה לִבָּתֵךְ, אִשָּׁה עִבְרִיָּה!

תִּתְאַוִּי לָדַעַת, לַחַיִּים וָאָיִן. –

צֶמַח אֲדֹנָי אוֹבֵד בִּמְקוֹם צִיָּה,

גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא יָדַע, לֹא רָאָה לָעָיִן!

קַרְקַע עוֹלָם אַתְּ פְּרִי תְּנוּבָה מַזְרַעַת,

אַךְ נִירֵךְ לֹא יָנִירוּ, תְּגַדְּלִי פֶרַע;

עוֹד לֹא הָיִית לְנֶפֶשׁ מַשְׂכֶּלֶת יוֹדַעַת

וּכְבָר הָיִית לְאִישׁ וַתְּחַיִּי זֶרַע,

וּבְטֶרֶם לָמַדְתְּ הֱיוֹת בַּת לְהוֹרַיִךְ

נִשֵּׂאת וַתִּהְיִי – אֵם לִילָדַיִךְ.


נִשֵּׂאת – הַיָּדַעְתְּ הָאִישׁ לוֹ תִּנָּשֵׂאִי?

הַאֲהַבְתִּו? הַרְאִיתִו עַיִן בָּעָיִן?

הֶאָהַבְתְּ? – אֻמְלָלָה, הֲטֶרֶם תֵּדָעִי

כִּי אַהֲבָה בִּלְבַב בַּת יִשְׂרָאֵל אָיִן?

אַרְבָּעִים יוֹם טֶרֶם אִמָּהּ חִבְּלָתָּה

הֵכִין לָהּ אַלּוּפָהּ הַמְּזַוֵּג זִוּוּגִים,

וּמַה-יַּמְרִיצָהּ אִם תִּרְאֶנּוּ עָתָּה?

מַה-תִּתֵּן, מַה-תּוֹסִיף אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים?

אַהֲבָה מִן הֵן לֹא יָדְעוּ אִמּוֹתֵינוּ –

הַכְזוֹנָה נַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?


הָבִיאִי רֹאשֵׁךְ בַּצָּעִיף, פָּנַיִךְ הָלִיטִי,

וּקְוֻצּוֹתַיִךְ אֶל תַּחַת הַתָּעַר;

אֶל הָעוֹמֵד עַל יָדֵךְ מַה-זֶּה תַּבִּיטִי?

אִם גִּבֵּן אוֹ דַק הוּא, זָקֵן אוֹ נָעַר?

אַחַת הִיא לָךְ! הֵן לֹא אַתְּ הַבּוֹחֶרֶת,

הוֹרַיִךְ יִבְחָרוּ, הֵם בָּךְ יִמְשָׁלוּ,

כְּחֵפֶץ נִמְכָּר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אַתְּ עוֹבֶרֶת.

הַאֲרַמִּים הֵם כִּי פִי נַעֲרָה יִשְׁאָלוּ?

יַד אָבִיךְ מוֹשֶׁלֶת בָּךְ בִּבְתוּלָיִךְ,

וּבְצֵאתֵךְ מִבֵּיתוֹ – בַּעֲלֵךְ עָלָיִךְ.


בַּעֲלֵךְ – גַּם הוּא לֹא גֻּדַּל בַּנֹּעַר,

לֹא נָטַע כֶּרֶם, לֹא בָנָה לוֹ בַּיִת;

כִּכְלוֹת שְׁנוֹת אֲרֻחָתוֹ, בַּאֲבוֹד הַמֹּהַר,

וּכְהִשְׂתָּרֵג עָלָיו שְׁתִילֵי הַזַּיִת,

אָז יָחֵל לְבַקֵּשׁ חַיַּת יָד וּפַרְנָסָה

כְּאִישׁ אֹבֵד עֵצוֹת, חֲסַר לֵב וּתְבוּנָה.

וּבִרְאוֹתוֹ כִּי אֵין כֹּל, כִּי כָל תִּקְוָה נָסָה,

יָנוּס בַּאֲשֶׁר יָנוּס, יַעַזְבֵךְ עֲגוּנָה…

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת כָּל אִשָּׁה עִבְרִיָּה –

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת בַּת-שׁוּעַ הַיְּפֵה-פִיָּה.


ב

מִי אֲשֶׁר לֹא רָאָה בַּת חֵפֶר בַּת-שׁוּעַ

לֹא רָאָה מִיָּמָיו אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר,

לֹא רָאָה בַּהֲדָרָהּ, מִבְּלִי צַעֲצֻעַ,

מִבְּלִי מַעֲשֵׂה חָרָשׁ, הַבְּרִיאָה לָטֹהַר.

אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת צֵלָע זֹאת נִבְנְתָה,

לֹא חָלוּ בָהּ אוֹמְנִים בַּעֲלֵי חֲרֹשֶׁת;

תַּחַת יָדָם תֻּמָּתָהּ לֹא נִשְׁחָתָה

וִיגִיעַ כַּפָּם לֹא אָכַל הַבֹּשֶׁת.

עַל כֵּן כָּל מִדּוֹת בְּנוֹת צִיּוֹן הַמְצֻיָּנוֹת

כָּלְלוּ נֶפֶשׁ בַּת-שׁוּעַ הַיָּפָה בַּבָּנוֹת.


טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת וַחֲרִיצוּת יָדַיִם,

תֹּר אָדָם הַמַּעֲלָה עִם שִׁפְלוּת רוּחַ,

שֶׁכֶם נָטוּי לִסְבּוֹל, אֹרֶךְ אַפַּיִם,

עַל כָּל כָּבוֹד חוּט חֵן וָחֶסֶד מָתוּח.

אִלּוּ לַצְּנִיעוּת נִתַּן דָּם וַעֲצָמוֹת

וּבָשָׂר וָעוֹר קָרַם מִלְמַעְלָה עָלֶיהָ

לָשֶׁבֶת בִּדְמוּת אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת –

הָיָה לָהּ תֹּאַר בַּת-שׁוּעַ וּפָנֶיהָ;

כִּי לֹא כִבְרוֹא כָּל אָדָם אִשָּׁה זֹאת נִבְרָאָה,

בִּבְרִיאַת נְשִׁיקָה מִידֵי יוֹצְרָהּ יָצָאָה.


קֶרֶן אוֹר לָקַח מִנֹּגַהּ לוֹ סָבִיב,

אֵגֶל טַל אֹרוֹת וּרְסִיס דֹּק שָׁמַיִם,

וּשְׂחֹק צַדִּיק תָּמִים וְרֵיחַ הָאָבִיב,

וַיָּשֶׂם בְּצַלְמוֹ מְמֹרָט שִׁבְעָתַיִם,

וּנְשָׁמָה זַכָּה הוֹצִיא מִן הָאוֹצָר,

עוֹד לֹא יָדְעָה תֵּבֵל וּמַמְתַּקֶּיהָ,

וּבְרֶגַע רָצוֹן נְפָחָהּ בְּאַף הַנּוֹצָר

וַתְּהִי לְנֶפֶשׁ חַיָּה – וַיִּשָּׁקֶהָ,

וּבִנְשִׁיקָה זֹאת אֵשֶׁת חֵן נִבְרָאָה

וּבְשֵׁם בַּת-שׁוּעַ בָּאָדָם נִקְרָאָה.


בִּנְשִׁיקָה נוֹלְדָה, בִּנְשִׁיקָה גָּדֵלָה.

אוֹמְנִים וּמֵנִיקוֹת עַרְשָׂהּ לֹא הִקִּיפוּ,

אַךְ נַפְשָׁהּ בַּסֵּתֶר לִרְקוֹם לֹא חָדֵלָה

וּבְקָרִים וּרְגָעִים יָפְיָהּ הוֹסִיפוּ.

כֵּן בִּצְחִיחַ סֶלַע הַגֶּפֶן תַּךְ שׁׂרֶשׁ,

הַשּׁוֹלַחַת אֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם בַּדֶּיהָ;

הַזְּאֵבָה הֵינִיקָה רוֹמוּל וְכֹרֶשׁ

הִשְׂבִּיעָה גַּם אוֹתָהּ חֲלֵב שָׁדֶיהָ,

כִּי לִמֵּד לַבְּרִיאָה אָבִיהָ אֱלוֹהַּ

הֱיוֹת אוֹמֶנֶת טוֹבָה מֵאֵין כָּמוֹהָ.


עֲתֶרֶת הַגֶּפֶן, קוֹמַת הַתֹּמֶר,

אֵלֶּה הָעֵינַיִם לֻלְאוֹת הַתְּכֵלֶת,

וּלְחָיֵי הָרִקְמָה – תּוֹלָע וָצֶמֶר,

זֹאת אֵשׁ הֲמָסִים בַּשֶּׁלֶג נוֹזֶלֶת,

זֶה מִגְדַּל הַשֵּׁן – לוֹ צַוָּאר יִקְרָאוּ,

גִּבְעַת בְּרָכָה זֹאת מִתְחַבֵּאת מֵעָיִן,

הֲלִיכוֹת אֱלֹהִים בָּרוּחַ נִשָּׂאוּ,

וִיפִי קוֹל בֶּהָדָר נוֹזֵל כַּיָּיִן –

מִי הוּא הַיּוֹצֵר חֲכַם הַיָּדָיִם

הַמְּחוֹלֵל כָּל אֵלֶּה עַל הָאָבְנָיִם?


אֵשֶׁת חֵן זֹאת נִצֶּבֶת לִקְרָאתֵנוּ

בְּקוֹמָתָהּ וּבְצִבְיוֹנָהּ, בְּעַצְמָהּ וּבְשָׂרָהּ!

כָּל נוֹסִיף נַבִּיט לֹא תִשְׂבַּע עֵינֵנוּ

אֶת נֹעַם פָּנֶיהָ, אֶת מִכְלוֹל הֲדָרָהּ.

שָׁלֹש וְעֶשְׂרִים פְּעָמִים חִדֵּשׁ הַחֹרֶף

תְּקוּפָתוֹ שָׁנָה שָׁנָה עַל פָּנֶיהָ

וּמְאוּם לֹא נָשָׂא, לֹא אָחַז כָּל טָרֶף.

כִּי בְעֻלַּת בַּעַל הִיא לֹא עוֹד בִּבְתוּלֶיהָ

יֵשׁ לָנוּ רַק עֵדוּת נֶאֱמֶנֶת אַחַת –

הַפֵּאָה הַנָּכְרִית עַל הַפַּדַּחַת.


חֵפֶר אָבִיהָ נְשֹוּא פָנִים וְקָצִין

בִּמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ, הִיא הָעִיר אַיָּלוֹן;

רוֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ יַחֲזִיק שָׁם, תָּא הָרָצִין,

גַּם שֻׁלְחָן עָרוּךְ לַנּוֹסְעִים וּמָלוֹן.

וּבִתּוֹ הַיְּחִידָה בְּבֵיתוֹ הָעֲקֶרֶת,

כִּי אִמָּה מֵתָה עָלֶיהָ בִּנְעוּרֶיהָ,

וּסְגָנִים הַנּוֹסְעִים דֶּרֶךְ זֹאת הַקֶּרֶת

כֻּלָּם פֶּה אֶחָד יָעִידוּ עָלֶיהָ

כִּי אֵין בָּאָרֶץ אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר

כַּיְּהוּדִיָּה בַּת מַחֲזִיק בֵּית הַדּוֹאַר.


יַעֲנוּ בָהּ גִּבְעֹלֵי שׁוֹשַׁנִּים אֵלֶּה

אִם לֹא, לוּ לִמְּדוּהָ, נַגֵּן הֵיטִיבָה;

רֶגֶל אַיָּלָה זֹאת אִם לֹא עָשְׂתָה פֶלֶא

לוּ אוֹתָהּ מִמָּחוֹל לֹא אָחוֹר הֵשִׁיבָה.

בֵּית-סֵפֶר לֹא בָאָה, דִּקְדּוּק לֹא לָמָדָה

וּבִלְשׁוֹן עַם וָעָם צַחוֹת דּוֹבָרֶת,

וּכְצֹרֶךְ הַשָּׁעָה וּכְכָל חֻקּוֹת “הַמָּדָה”

אוֹרֶגֶת, רוֹקֶמֶת, טָוָה, תּוֹפָרֶת.

שִׁמְעוּ קוֹלָהּ הֶעָרֵב עֵת תְּזַמֵּר חָרֶשׁ

וּתְיַשֵּׁן בָּעֶרֶב אֶת בִּתָּהּ בֶּעָרֶשֹ.


וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת בַּעֲלוֹתָהּ בֵּית-הַכְּנֶסֶת,

הַבִּיטוּ וּרְאוּ בָהּ מַה-תִּיף בַּהֲדָרָהּ;

עַל שַׂלְמַת מֶשִׁי סָדִין שֵׁשׁ לוֹבֶשֶׁת,

עִיר זָהָב וּפְנִינִים עַל חֶלְקַת צַוָּארָהּ;

הַצָּנִיף הַטָּהוֹר כַּנֵּזֶר עַל רֹאשָׁהּ,

כַּמַּלְכָּה קוֹמְמִיּוּת בֵּין רְעוּתֶיהָ צוֹעֶדֶת.

גַּם הַפָּרוּשׁ, עֵץ הַיָּבֵשׁ, יִתְגַּנֵּב לִרְאוֹתָהּ

– כִּי גַּם לוֹ בַּסֵּתֶר נֶפֶשׁ חוֹמֶדֶת –

וּשְׁכִינַת הָאֵל מִתְעַנֶּגֶת עָלֶיהָ

עֵת קוֹמָתָהּ הַזְּקוּפָה דּוֹחֶקֶת רַגְלֶיהָ.


ג

אַךְ כָּל זֶה הָיָה זֶה רַבּוֹת בַּשָּׁנִים;

עַתָּה בְּקוֹמָה זְקוּפָה זֹאת תְּלוּיִם רֵחַיִם:

טִרְדוֹת פַּרְנָסָה, צַעַר גִּדּוּל בָּנִים,

כִּי חֲנוּת לְבַת-שׁוּעַ וִילָדִים שְׁנָיִם.

וּכְמוֹ עַל מִשְׁטָרוֹ נִצָּב אִישׁ-חַיִל

יוֹם-יוֹם בַּחֲנוּתָהּ בַּת-שׁוּעַ יוֹשֶׁבֶת,

וּמֵאָז הַבֹּקֶר עַד נְכוֹן הַלָּיִל

מוֹדֶדֶת, שׁוֹקֶלֶת, מוֹנָה, חוֹשֶׁבֶת,

גַּם בֵּיתָהּ צוֹפִיָּה וּתְגַדֵּל בָּנֶיהָ,

כִּי גַּם אֵם הִנָּהּ – גַּם אָב לִילָדֶיהָ.


אָב לִילָדֶיהָ – וַאֲבִיהֶם אַיֵּהוּ?

אוּלַי בִּדְמִי יָמָיו הַמָּוֶת כְּרָתוֹ?

אוֹ רוֹכֵל הַמַּחֲזִיר בָּעֲיָרוֹת הִנֵּהוּ?

אוֹ יוֹשֵׁב אֹהֶל הוּא וְעוֹסֵק בְּתוֹרָתוֹ?

אוֹ אוּלַי חֲסַר-לֵב שָׁב בֵּית אָבִיהוּ

וּלְאִשָּׁה כָּזֹאת נָתַן סֵפֶר-כְּרִיתוּת?

בֵּית אָבִיו לֹא רָאָהוּ, שְׁאוֹל יֹאמַר: “לֹא-בִי הוּא!”

וּבֵית-הַמִּדְרָשׁ: “עֲזָבַנִי לִצְמִיתוּת”,

גַּם בַּשּׁוּק אַל תְּבַקְּשׁוּ, לֹא תִמְצָאֻהוּ שָׁם –

הוּא יֵתַע לִבְלִי-אֹכֶל בִּמְדִינוֹת הַיָּם.


בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְחַיֵּי בַת-שׁוּעַ

מָצָא לָהּ אָבִיהָ חָתָן כִּלְבָבוֹ.

הֵם פָּנִים לֹא הִתְרָאוּ, – לָמָּה זֶה וּמַדּוּעַ?

יִנָּשְׂאוּ, יִחְיוּ יַחְדָּו, וְסוֹף הָאַהֲבָה לָבוֹא.

הֲרָאָה אַבְרָהָם פְּנֵי שָׂרָה אִמֵּנוּ

עַד הִקְרִיב לָבוֹא אֶל נַחַל מִצְרָיִם?

כֵּן חָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, כֵּן יִחְיוּ בָּנֵינוּ,

כִּי שַׁדְכָנֵנוּ הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם;

אַף בַּת-שׁוּעַ לֹא תַמְרֶה פִּי אָבִיהָ

אִם כִּי לִשְׁנוֹת מֵאוּן הִיא כְּבָר הִגִּיעָה.


כָּל הוֹלְכֵי דֶרֶךְ אֶת עַבְדּוֹן יֵדָעוּ,

מַחֲזִיק בֵּית-הַמַּשְׁקִים בִּכְפַר פִּרְעָתוֹן;

גַּם נַעַר כִּשְׁחִיף עֵץ בְּלִי סָפֵק שָׁם רָאוּ,

הוּא הִלֵּל בְּנוֹ הַיָּחִיד – הוּא הֶחָתָן.

לוֹ עֵינֵי עֵגֶל, לוֹ פֵּאוֹת כִּזְנָבוֹת,

לוֹ פָּנִים כִּפְנֵי גְרוֹגֶרֶת רַבִּי צָדוֹק,

אַךְ “עִלּוּי” הוּא, בָּקִי בְּשָׁלֹשׁ בָּבוֹת

וּבַחֲרִיפוּתוֹ יָדוּשׁ הָרִים וְיָדֹק;

וּבְהֵעָשׂוֹתוֹ בַּר-מִצְוָה בְּאֵלֶּה הַיָּמִים

דָּרַשׁ בְּסוּגְיַת “הִדְבִּיק שְׁנֵי רְחָמִים”…


אֶת הַדְּרָשָׁה הַזֹּאת, כָּל הַכְּפָר הֶחֱרִידָה,

שָׁמַע חֵפֶר וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בַּדּוֹרֵשׁ

וַיֹּאמֶר: אַךְ זֶה חָתָן לְבִתִּי הַיְּחִידָה,

אַךְ זֶה קַדִּישׁ לִי, זֶה בֵּן לִי וְיוֹרֵשׁ!

וַיִּהְיוּ הַתְּנָאִים: כִּי עוֹד לִשְׁנָתַיִם

יֵלֵךְ הֶחָתָן לִישִׁיבַת וַלָּזוֹן,

נֵדֶה יִתֵּן חֵפֶר זְקוּקִים מָאתַיִם

וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים עַל שֻׁלְחָנוֹ מָזוֹן,

וּבְשׁוּב הִלֵּל מִוַּלָּזוֹן יְהִי יוֹם הִלּוּלָא

בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ שֶׁמַּזָּלוֹ בְּתוּלָה.


כָּל בְּנוֹת אַיָּלוֹן בְּבַת-שׁוּעַ קִנֵּאוּ:

“הַמְּאֻשֶּׁרֶת! בַּמֶּה זָכְתָה לְזֹאת הַגְּדֻלָּה?”

וְחַיִּים שֶׁל עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָהּ נִבֵּאוּ.

וּבַת-שׁוּעַ – מִי יֵדַע סִתְרֵי לֵב בְּתוּלָה?!

כַּתּוֹלָע הֶאְדִּימָה יוֹם בּוֹא הַבְּשׂׂרָה

וַתִּדֹּם – וּמִלָּה אֵינֶנָּה דּוֹבָרֶת;

וּשְׁתִיקָה כְּהוֹדָאָה אִם כְּלָל הוּא בַּתּוֹרָה

בְּלִי סָפֵק שְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ הִיא וּמְאֻשֶּׁרֶת,

וּמִי יַאֲמִין לְדִבְרֵי הַנָּשִׁים הַטְּפֵלוֹת

הָאוֹמְרוֹת כִּי בַת-שׁוּעַ בּוֹכָה בַּלֵּילוֹת?


בּוֹכָה – לָמָּה תֵּבְךְּ? עַד כֹּה הָיְתָה גּוֹלָם,

עַתָּה יַעֲשֶׂנָּה כֶּלִי אִישׁ דָּגוּל מֵרְבָבָה:

אִישׁ – אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל בַּהֲוַיּוֹת הָעוֹלָם

עוֹקֵר הָרִים הוּא בַּהֲוַיּוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא;

אִם אוּמָנוּת וְלָשׁוֹן אֵינוֹ יוֹדֵעַ

יוֹדֵעַ הוּא כִּי אִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים;

אִם מִיָּמָיו לֹא רָאָה צוּרַת מַטְבֵּעַ

אֶלֶף דַּף גְּמָרָא לוֹ בְּקוּפְסָא מוּנָחִים

מְתֻבָּלִים בִּמְהַרְשָׁ“א וּבִ”פְנֵי-יְהוֹשֻׁעַ", –

הַאֵין דַּי לָךְ בָּזֶה, מוֹדַעְתָּנוּ בַּת-שׁוּעַ?!


וּבִשְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְחַיֵּי בַת-שׁוּעַ

הִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ לִבְחִיר לְבָבוֹ,

וַתְּהִי הַחֲתֻנָּה בַּיּוֹם הַקָּבוּעַ

בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ פַּרְשַׁת “כִּי-תָּבוֹא”.

אֲהָהּ יוֹם תּוֹכֵחָה! מַזָּלָךְ גָּרִים

כִּי לֹא נִתְקַיְּמָה נְבוּאַת רַעְיוֹת בַּת חֵפֶר,

כִּי בִמְקוֹם חַיֵּי אֹשֶׁר הָיוּ חַיֶּיהָ מָרִים,

כִּי רָבְצָה בָּהּ הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר,

כִּי בַּעֲלָהּ הֶעָלוּב נָשָׂא אִשָּׁה טֶרֶם

יָכִין לְשִׁבְתּוֹ בַּיִת וּמַאֲכָלוֹ כָּרֶם.


אֶת הִלֵּל בֶּן עַבְדּוֹן זֶה מִפִּרְעָתוֹן

הִבְהִילוּ בְּיוֹם הַחֻפָּה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת,

וַיִּפְתַּח הַחַזָּן אֶת פִּי הָאָתוֹן

וַתַּעַן אַחֲרָיו: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת…

וּבִכְלוֹת הָרַב אֶת שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת

נָעֲרוּ הַמְשׁׂרְרִים כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת,

וּמִכָּל פִּנָּה הִמְטִירוּ הַשְּׁפָחוֹת

עַל רֹאשׁ חָתָן וְכַלָּה כִּשּׁוּת וּקְלָיוֹת,

וּכְלֵי-הַזֶּמֶר הִרְעִימוּ בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת

וְהַנָּשִׁים מָחֲאוּ כַף וַתֵּצֶאנָה בִמְחֹלוֹת.


וּמָה הָאֲנָחָה גּוּף אָדָם שׁוֹבֶרֶת

תִּרְצַע אָזְנֵנוּ מִשְּׁאוֹן הַמְּצִלְתָּיִם?

"אֵין קוֹל אֲנָחָה, כִּי קוֹל פַּךְ הֶחָרֶס

הַמְּנֻפָּץ לְזֵכֶר חֻרְבַּן יְרוּשָׁלָיִם".

חֻרְבַּן הָעִיר אַלְפֵי שָׁנָה נִזְכֹּרָה

וּלְחֻרְבַּן הָאֻמָּה נַקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ,

וּבְקוֹל כְּלֵי הַחֶרֶס בְּיוֹם הַחֻפָּה נִשְׁבֹּרָה

לֹא נִשְׁמַע נַאֲקַת בָּנֵינוּ אַחֲרֵינוּ:

"הָהּ, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִלְכָּדְנוּ,

וּבְנִבְכֵי יָם מֵאֵין מָעֳמָד הוּרַדְנוּ!"


כִּקְרִיעַת יַם סוּף הַזִּוּוּגִים קָשִׁים!

בֵּן וּבַת יִשְׂרָאֵל – אֵלֶּה חַיֵּיהֶם:

מִסְּבִיבָם מִדְבַּר עַקְרַבִּים וּנְחָשִׁים,

בַּעֲקֵבָם הָאוֹיֵב, יָם זוֹעֵף לִפְנֵיהֶם, –

“דַּבֵּר וְיִסָּעוּ!” יֹאמְרוּ שַׁלְוֵי עוֹלָם,

וְהֵם קוֹפְצִים הַיָּמָּה בֶּאֱמוּנָה אֹמֶן;

רֵאשִׁית דַּרְכָּם צָלֵחָה: מִימִינָם וּשְׂמֹאלָם

הָיוּ נוֹזְלִים לְצוּרִים זָבֵי דְּבַשׁ וָשֶׁמֶן,

בִּן לַיְלָה יָשׁוּבוּ הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים…

וּבְעֵמֶק הֶחָרוּץ הֲמֹנִים-הֲמֹנִים!


ד

וּבַת-שׁוּעַ וּבַעֲלָהּ יָשְׁבוּ שָׁלֹש שָׁנִים

וַיֹּאכְלוּ דְּגַן שָׁמַיִם עַל שֻׁלְחַן רַב חֵפֶר;

הִיא הָרְתָה וְיָלְדָה וְהֵינִיקָה בָנִים,

הוּא הִתְפַּלֵּל וְלָמַד וְקָרָא בַסֵּפֶר.

בָּרְבִיעִית פָּסַק הַמָּן, וְאוֹכְלָיו הִבִּיטוּ

מִסְּבִיבָם וַיִּהְיוּ לִנְצִיבֵי אֶבֶן;

מַה-יֹאכְלוּ הֵם? מָה לִילָדֵימוֹ יוֹשִׁיטוּ?

אֵיךְ יִבְנוּ בֵיתָם מִבְּלִי לְבֵנִים וָתֶבֶן?

כִּי מֵיטַב שְׁנוֹתָם חָלְפוּ וּמְאוּמָה לֹא עָשֹוּ

בִּלְתִּי אִם הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר רָכָשׁוּ.


גַּם רַב חֵפֶר רָאָה בַּיָּמִים הָאֵלֶּה

אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה הַמַּשְׁפֶּלֶת רָמִים,

וּמִי זֶה הֶאֱמִין כִּי יֵעָשֶׂה פֶלֶא

גַּם בְּדוֹר לֹא-אֵמוּן זֶה כִּשְׁנוֹת עוֹלָמִים?

רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ עָפִים בְּקוֹל פְּחָדִים,

מִימוֹת אֵלִיָּהוּ לֹא נִשְׁמַע כָּמֹהוּ,

נִשָּׂאִים בַּסְּעָרָה דֶּרֶךְ הַקָּדִים;

עַל יָדָם בָּרוּחַ נָטוּי קַו תֹּהוּ –

הַקַּו יוֹלִיךְ הַקּוֹל, יָרִיץ מִכְתָּבִים,

וּבְרֶכֶב אֵשׁ יַעַבְרוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים.


אָרְחוֹת אֵיד אֵלֶּה הִקִּיפוּ הַפֶּלֶךְ

אִם כִּי עַד אַיָּלוֹן טֶרֶם יִנָּטוּ;

וּכְבָר חָדְלוּ הָרֶכֶשׁ, רָצֵי הַמֶּלֶךְ,

הַנּוֹסְעִים בַּסּוּסִים יוֹם-יוֹם יִמְעָטוּ,

יוֹם-יוֹם יִדַּל חֵפֶר, יֵרָזֶה צְרוֹר כַּסְפּוֹ,

הָאֻרְוֹת חֳרֵבוֹת, הַסּוּסִים נִמְכָּרוּ,

תַּם כֶּסֶף הַנּוֹסְעִים וּשְׂכַר הַמִּסְפּוֹא

רַק סוּסִים אַרְבָּעָה בָּאֻרְוָה נִשְׁאָרוּ,

הֵם יִתְּנוּ לְעֵת זִקְנָה לוֹ לֶחֶם לָחַץ,

גַּם אוֹתוֹ עִם יְלָדָיו עַל-כָּרְחוֹ יָחַץ.


אָז יָחֵל הִלֵּל לְשַׁחֵר לַטֶּרֶף…

אַךְ שָׁוְא יִגְזוֹר עַל יָמִין, יַחְתֹּף עַל שְׂמֹאל,

בַּכֹּל הַהַצְלָחָה תֵּפֶן לוֹ עֹרֶף,

כִּי לֹא נֹאכַל הַיּוֹם אִם לֹא נָכִין מִתְּמוֹל.

וּמַה-יַּעֲשֶׂה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה?

לִהְיוֹת גּוֹבֶה הַמַּס לֹא יֵדַע לְשׁוֹן הַמְּדִינָה,

לְשׁוֹחֵט – רַךְ לֵב הוּא, לִמְלַמֵּד – חֲלוּשׁ רֵאָה,

לְסוֹחֵר – אֵין לוֹ כֶּסֶף, לְחַזָּן – קוֹל נְגִינָה;

עוֹד יֵשׁ פַּרְנָסַת שַׁמָּשִׁים, שַׁדְכָנִים,

אַךְ עַל אַחַת מֵהֵנָּה שִׁבְעָה בַטְלָנִים.


וּבֵין כֹּה יוֹם יִרְדֹּף יוֹם, יֶרַח יַשִּׂיג יֶרַח,

הַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה חֶלְקָם יִדְרשׁוּ;

הַכֶּסֶף הַמְּזֻמָּן נָמֵס כַּקֶּרַח,

גַּם מַתְּנוֹת-הַדְּרָשָׁה בָּאוּ בֵּית הַנּשֶׁה.

מָה-אַחֲרִיתֵנוּ, הִלֵּל!? – תִּשְׁאַל בַּת-שׁוּעַ –

הֲתִשְׁכַּח כִּי הִנְּךָ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים?

– "לִמְדִינוֹת הַיָּם אֲנַסֶּה לָנוּעַ:

שָׁם, יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת, הַכֶּסֶף כָּאֲבָנִים,

אוּלַי יִקָּרֶה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתִי

וִיגַל עֵינַי לִרְאוֹת מְקוֹר פַּרְנָסָתִי".


הוֹי הִלֵּל, מַה-תִּפְעַל, בַּת-שׁוּעַ, מַה-תְּחִילִין?

מֵעַל הַטַּלִּית הָעֲטָרָה הֵסַרְתֶּם

וּבָתֵּי-הַכֶּסֶף מִכִּיס הַתְּפִלִּין,

וּבְכֶסֶף נִמְאָס לַצּוֹרֵף מְכַרְתֶּם!

כֶּסֶף קֳדָשִׁים זֶה אַחֲרִית קִנְיָנָיו

לָקַח הִלֵּל לִבְלִי יְנַצֵּל אֶת בֵּיתוֹ

וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו;

וּבַת-שׁוּעַ מָכְרָה תַכְשִׁיטֶיהָ בְּצֵאתוֹ,

וַתִּפְתַּח לָהּ חֲנוּת וּבֵית-מַרְכֹּלֶת

לִמְכּוֹר פֹּל וַעֲדָשִׁים, גֶּרֶשׂ וָסֹלֶת.


בַּחֲנוּתָהּ זֹאת עַל מִשְׁמַרְתָּהּ עוֹמֶדֶת

יוֹם-יוֹם בַּת-שׁוּעַ מִבֹּקֶר עַד לָיִל,

תָּמֹד גַּם תִּשְׁקוֹל גַּם בֵּיתָהּ פּוֹקֶדֶת,

גַּם בָּנֶיהָ תְּגַדֵּל, אֵשֶׁת-הֶחָיִל.

שׁוּרוּ נָא הַיֶּלֶד בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הוֹלֵךְ הַחֶדֶר,

רֻחָץ לְמִשְׁעִי וְלֶחֶם לוֹ לָבֻשׁ שָׁנִים,

גַּם פִּתּוֹ אִתּוֹ וּסְפָרָיו בַּסֵּדֶר –

הַכָּרַת פָּנָיו תַּעַן בִּסְקִירָה אַחַת

כִּי עֵין אֵם רַחֲמָנִיָּה עָלָיו מַשְׁגַּחַת.


וַאֲחוֹתוֹ הַיַּלְדָּה בֵּיתָה נִשְׁאָרָה

פָּנֶיהָ מִשְׁנֵה קְלַסְתֵּר פְּנֵי אָחִיהָ,

אִמָּהּ תַּלְבִּישֶׁנָּה וּתְסָרֵק שְׂעָרָהּ

וּבִשְׂחוֹק נַחַת שׁוֹמֶרֶת אֶת פִּיהָ,

כִּי יָדֶיהָ הַקְּטַנּוֹת כְּפוּתִין עַל לִבָּהּ,

עֵינֶיהָ בְּאִמָּהּ וּבְשַׂלְמָתָהּ הַחֲדָשָׁה,

הַקְּטַנָּה בְּקוֹל יוֹנִים קוֹרֵאת בְּחִבָּה:

"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה – מוֹרָשָׁה…

אֶשְׁמַע מוּסַר אָב, תּוֹרַת אֵם אַקְשִׁיבָה,

וּבְעֵינֵי אֵל וְאָדָם דַּרְכִּי אֵיטִיבָה".


מוּסַר אָב תִּשְׁמְעִי, – הוֹי יְתוֹמָה חַיָּה!

אָבִיךְ תֹּעֶה בָּאֲרָצוֹת מְבַקֵּשׁ אֶת אֵלִיָּהוּ,

מִי יֵדַע מְקוֹמוֹ? לֹא תְשׁוּרֶנּוּ עֵין אַיָּה,

אֶתְכֶם שָׁכַח – גַּם קוֹל מִלָּיו נֶחְבָּאוּ.

בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה עוֹד הֵרִיץ לִפְעָמִים

אִגְרוֹת אַהֲבָה וּמִכְתָּבִים נִמְלָצִים,

עַתָּה חָדְלוּ אֲמָרָיו זֶה רַבִּים יָמִים;

לַשָּׁוְא תְּצַפֶּה בַּת-שׁוּעַ דֶּרֶךְ בֵּית הָרָצִים:

"שׁוֹמֵר מַה-מִּלַּיְלָה, שׁוֹמֵר מַה-מִּלֵּיל,

מָתַי יָבוֹא מִכְתָּב וּבְשׂׂרָה מֵהִלֵּל!?"


בֵּין כֹּה יוֹם יִרְדֹּף יוֹם, יֶרַח יַשִּׂיג יֶרַח,

וּכְבָר פַּעֲמַיִם הֶחֱלִיפָה הָאֲדָמָה

בִּגְדֵי קַיִץ וּסְתָיו, דֶּשֶׁא וָקֶרַח,

וַעֲנִיָּה הַסֹּעֲרָה עוֹד לֹא נֻחָמָה,

עוֹד עֵינֶיהָ כָּלוֹת, לִבָּהּ נָגוּעַ;

וּכְבָר קֹרָא לָהּ שֵׁם חָדָשׁ בַּשָּׁעַר,

כִּי לֹא עוֹד בִּשְׁמָהּ תִּקָּרֵא “בַּת-שׁוּעַ”,

“הָעֲגוּנָה” יִקְרְאוּ לָהּ זָקֵן וָנָעַר,

וְתַחַת הֱיוֹתָהּ סֵמֶל הַקִּנְאָה בַּעֲלוּמֶיהָ

הָיְתָה לִמְנוֹד רֹאשׁ עַתָּה בֵּין רֵעוֹתֶיהָ.


וּמְרַדְּפֵי אֲמָרִים יָפִיחוּ קָרֶת

וּשְׁמוּעָה עַל שְׁמוּעָה יוֹלִיךְ הָעוֹף;

זֶה יֹאמַר: נָשָׂא הִלֵּל אִשָּׁה אַחֶרֶת,

וָזֶה: טָבַע בְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף;

זֶה: עָשָׂה עֹשֶׁר וַיֵּלֶךְ אִי כִתִּים,

וָזֶה: הֵמִיר דָּתוֹ, נִמְכַּר לָעֵקֶר.

וּבְיִשְׂרָאֵל אֵין אָז כִּתְבֵי-הָעִתִּים

לִדְרֹשׁ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים, לְהַכְחִישׁ שְׁמוּעוֹת שֶׁקֶר

לֹא נִשְׁאַר לְנָשִׁים עֲזוּבוֹת אֻמְלָלוֹת

רַק מַחֲלַת-לֵב נִצַּחַת וְעֵינַיִם כָּלוֹת.


גַּם אָח יֵשׁ לַצָּרָה – רֵעַ לַשָּׂעִיר!

חֵפֶר מֵת פִּתְאֹם. עֵת אָזְנָיו שָׁמָעוּ

כִּי תַעֲבֹר גַּם דֶּרֶךְ אַיָּלוֹן הָעִיר

מְסִלַּת-הַבַּרְזֶל, הַשָּׁבָץ אֲחָזָהוּ.

עַתָּה בַּת-שׁוּעַ עַל דֶּרֶךְ חַיֶּיהָ

גַּלְמוּדָה עוֹמֶדֶת, אֵין בָּא לִישׁוּעָתָהּ;

עוֹד תִּתְחַזֵּק אֶל עֵין רֹאִים, תַּעֲמִיד פָּנֶיהָ,

אַף כִּי בַּלֵּילוֹת תַּמְסֶה עַרְשָׂהּ בְּדִמְעָתָהּ;

וּבְכֵן – מַהֲרִי, הַיְּשׁוּעָה, מֵאֲשֶׁר תָּבֹאִי,

פֶּן יְדִקֶּנָּה עֲנִיָּה וִישִׂימֶנָּה כָּרֹאִי.


אַךְ דִּמְעַת עֲשׁוּקִים לֹא מַיִם מֻגָּרִים,

בָּאוֹצָר תִּנָּתֵן כְּמַרְגָּלִית טוֹבָה;

אֶנְקַת אֶבְיוֹנִים לֹא שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים –

יֵשׁ אֹזֶן שׁוֹמַעַת וִישׁוּעָה קְרוֹבָה.

אִם רֹעַ לֵב אָדָם, סִכְלוּת מְתֵי שָׁוְא,

יְמַלְּאוּ פְנֵי תֵבֵל מֻטָּה וּצְעָקָה, –

עֵין אֵל לִבְרוּאָיו וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו,

הוּא יַעֲשֶׂה לָעֲשׁוּקִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה;

הִתְאוֹשְׁשִי, בַּת-שׁוּעַ, קַוִּי, נֶפֶשׁ זַכָּה,

גַּם לָךְ הִקְדִּים אֵל חַנּוּן הָרְפוּאָה לַמַּכָּה.


ה

הַסְּתָו עָבַר וִימֵי הָאָבִיב בָּאוּ,

שַׂלְמָתָהּ בַּחֹרֶף הָאֲדָמָה פָּשָׁטָה;

אִכָּר וְיוֹגֵב לִמְלַאכְתָּם יָצָאוּ,

כָּל נַחֲלֵי הַבַּתּוֹת יָהִימוּ עָתָּה.

גַּם אַיָּלוֹן הֵקִּיצָה לְחַיִּים חֲדָשִׁים:

הַמְּלָאכָה הֵחֵלָה. מִכָּל צַד כַּנְּשָׁרִים

יָבֹאוּ אֵלֶיהָ סוֹלְלִים, חָרָשִׁים,

סוֹפְרִים גַּם חוֹפְרִים וּבוֹנֵי הַגְּשָׁרִים,

וּפַאבִּי הַמְּפַקֵּחַ עַל בִּנְיַן הַמְּסִלָּה

לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים לַמְּלָאכָה בָּא בַתְּחִלָּה.


וּפַאבִּי אִישׁ יְהוּדִי (פַיְבִּישׁ שְׁמוֹ לְפָנִים),

מַשְׂכִּיל בְּכָל דְּרָכָיו, לִבּוֹ לֵב מַתָּנָה,

אַלְמָן הוֹלֵךְ בְּגַפּוֹ (אִשְׁתּוֹ מֵתָה לֹא-בָנִים)

וִימֵי חַיָּיו שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה.

בֶּאֱמוּנַת רוּחַ וּבִלְשׁוֹן לִמּוּדִים

הֵפִיק מֵאֵת כָּל יוֹדְעָיו רָצוֹן וִידִידוּת;

וַאֲדֹנָיו (אִישׁ נוֹצְרִי, לֹא מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים

עַל כֵּן יִתֵּן לַיְּהוּדִים עֲבוֹדָה וּפְקִדוּת)

רָאָה רֹחַב דַּעְתּוֹ, נַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ בְּרָכָה,

וַיִּתְּנֵהוּ רֹאשׁ עַל עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.


בֵּית הַחוֹמָה נֹכַח חֲנוּת בַּת-שׁוּעַ

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת מִכָּל בָּתֵּי הָעִיר,

שָׁם שָׂם רַבִּי פַאבִּי לוֹ מִשְׁכָּן קָבוּעַ

שָׁם לִשְׁכַּת הַסּוֹפְרִים, עָלֶיהָ יָעִיר.

אֶל שֻׁלְחַן הַמִּכְתָּב הַשַּׁחַר יִמְצָאֶנּוּ

וּלְדוֹרְשָׁיו יִמָּצֵא עַד עֶשֶׂר שָׁעוֹת.

מֵאָז עַד הַצָּהֳרַיִם בִּמְעוֹנוֹ אֵינֶנּוּ,

כִּי יָשׁוּט בָּעִיר בְּגִנְזַכִּים וּבְעֶרְכָּאוֹת,

אַחַר יֵצֵא הַשָּׂדֶה לִרְאוֹת בַּמְּלָאכָה,

וּבָעֶרֶב יָנוּחַ – יוֹם יוֹם יַעֲשֶׂה כָּכָה.


וּבְנֻחֹה לֹא יְבַלֶּה עִתּוֹ בַּהֶבֶל,

כִּי יֶהְגֶּה בַסְּפָרִים, יִכְתּוֹב וִיחַבֵּר,

יִקְרָא כִתְבֵי-הָעֵת, יִפְרֹט עַל נֵבֶל,

אוֹ בְּמוֹשַׁב חַכְמֵי לֵב נְגִידִים יְדַבֵּר;

אוֹ בְּגִנַּת הַבִּיתָן יֵצֵא לָשֹוּחַ,

אוֹ כִּי יַחֲלִיץ בַּת-עֵינוֹ בִּשְׁפוֹפֶרֶת,

יַעֲמֹד עַל יַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,

יַשְׁגִּיחַ אֶל הָעוֹבְרִים בִּרְחוֹב הַקֶּרֶת,

וּבְקִמְטֵי מֵצַח אִישׁ וּבְנִטְפֵי זֵעַת אַפָּיו

יִקְרָא כַּעַס עִנְיָנוֹ, יִרְאֶה רִיב שַׂרְעַפָּיו.


וַיַּרְא אֵשֶׁת יְפַת-מַרְאֶה רַכָּה בַּשָּׁנִים

נֹכַח פֶּתַח בֵּיתוֹ בַּחֲנוּת יוֹשָׁבֶת;

וַיַּרְא כִּי בְּבוֹא אִישׁ לִקְנוֹת תַּצְהִיל לוֹ פָנִים

וּבְצֵאתוֹ יִקְבְּצוּ פָארוּר, יִתְּנוּ עַצָּבֶת.

וַיִּרְאֶהָ יוֹשֶׁבֶת שְׂמֹאלָהּ תַּחַת

רֹאשָׁהּ וִימִינָה טִפְּחָה עוֹלָלֶיהָ,

וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲלֵיהֶם מַשְׁגַּחַת

וּדְמָעוֹת נִגָּרוֹת מֵרִיסֵי עֵינֶיהָ;

וַיִּשְׁאַל: “מִי זֹאת הָאִשָּׁה הַהֲגוּנָה?”

וַיַּעֲנוּהוּ: “”הִיא בַּת-שׁוּעַ הָעֲגוּנָה!"


רַבִּים לַמָּרוֹם מִכְשׁׂלִים וּפְגָעִים

הַנְּכוֹנִים לִבְחִיר-הַיְּצוּרִים בָּאָרֶץ;

מִי יִשָּׂא רֹאשׁ מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים,

יִפְרְצוּהוּ כָּל יָמָיו פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ?

כָּל נֶגַע, כָּל מַחֲלָה, קָלוֹן וּקְצָפָה,

מִסְכֵּנוּת וָחֹסֶר, נִקְיוֹן שִׁנַּיִם,

קִנְאָה וְשִׂנְאָה, פַּלָּצוּת, זַלְעָפָה,

לֵב רַגָּז, מַר נֶפֶשׁ, כִּלְיוֹן עֵינַיִם,

וּלְאִשָּׁה עִבְרִיָּה עוֹד נֶגַע אַחַד:

“הָעִגּוּן” – הַכֹּל יָכִיל וְכוֹלְלָם יָחַד.


אֶל שֵׁמַע שֵׁם זֶה אָחֲזָה פַאבִּי חַלְחָלָה

וַיִּכָּמְרוּ רַחֲמָיו לְחֻמְלָה אֵלֶיהָ,

כִּי שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ הָאֻמְלָלָה

וַיֹּאמֶר לִרְאוֹתָהּ לָדַעַת חַיֶּיהָ.

עַל כֵּן בָּא בַחֲנוּתָהּ לְמִקְנָה וּלְקִנְיָן,

וּכְדַבְּרוֹ עִמָּהּ שִׁסַּע אוֹתָהּ בִּדְבָרִים

וַיַּשִּׂיאָהּ בִּצְדִּיָּה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן,

וְהִיא עָנַתְהוּ נְכֹחוֹת בְּפִי יְשָׁרִים,

וּמִמֶּתֶק אֲמָרֶיהָ מֵעֲצַת נָפֶשׁ

הֵבִין כִּי אֶבֶן חֵן לְפָנָיו מְגוֹלָלָה בָּרֶפֶשׁ,


בַּלַּיְלָה הַהוּא שְׁנַת פַאבִּי נָדָדָה

וַיִּתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד עַל מִשְׁכָּבוֹ,

כִּי תְּמוּנַת הָעֲגוּנָה נֶגְדּוֹ עָמָדָה

וַתְּגָרֵשׁ שֵׁנָה מֵעֵינָיו, מְנוּחָה מִלְּבָבוֹ.

גַּם שְׁנַת בַּת-שׁוּעַ נִגְזְלָה הַפָּעַם!

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי מְרוּדֶיהָ

דִּבֵּר אִתָּהּ טוֹבוֹת אִישׁ תָּם בַּעַל-טַעַם

וּבְלֵב דּוֹאֵג שָׁאַל עַל אוֹדוֹתֶיהָ.

הַנְּפָשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת עוֹד לֹא יָדְעוּ מְאוּמָה

מַה-יִּגְזֹל בַּלֵּילוֹת מֵעֵינָם תְּנוּמָה.


וַיּוֹסֵף פַאבִּי לָבוֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת

בַּחֲנוּת בַּת-שׁוּעַ בִּרְאוֹת כִּי אִישׁ אָיִן;

י