גרשון מושקוביץ' | אליך אישה עבריה

רווק. יליד הממלכה המאוחדת, בנו של רב חרדי ידוע. בוגר ישיבות והאוניברסיטה הפתוחה, בעל בלוג בשם קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז, מייסד ומנהל ארגון "תרבות' - חרדים עושים תרבות" מתוך רצון לקדם חיות רוחנית חרדית עכשווית.


אֵלַיִךְ אִשָּׁה עִבְרִיָּה


אִִשָּׁה חֲרֵדִיָּה, דַּי לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה, אוֹמְרִים עָלַיִךְ דַּעְתֵּךְ קַלָּה, מַדּוּעַ לָזֹאת אַתּ מַסְכִּינָה? מָה עִם דְּבוֹרָה וְחֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אוֹ צִפּוֹרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה הַגְּרוּשָׁה?


יוֹשֶׁבֶת בְּאוֹטוֹמוֹבִּיל קָדִימָה, אַבְרֵךְ צַדִּיק צָעוֹק יִצְעַק: פְּרוּצָה! וְדַרְדַּק יִקְרָא בְקוֹל: חֲזִירָה מַסְרִיחָה! וְאַתּ אוֹמֶרֶת: זוֹ לֹא הַדָּרָה, אֶלָּא כָּךְ הִיא הַהֲלָכָה, וְאִם אַתּ חֲזִירָה - הֵיאַך מְחַתְּנִים אוֹתָךְ עִם בֶּן הַתּוֹרָה?


אֶת מֹחֵךְ קִיצוֹנֵי הָעֵדָה שָׁטָפוּ, בִּכְבָלִים שֶׁל מַחֲשָׁבָה בָּךְ יַחֲזִיקוּ, אֶת שְׂעַר רֹאשֵׁךְ בְּבֵיתֵךְ בְּכֹחַ יְכַסּוּ, לְחַיֵּי הָעַבְדוּת אוֹתָךְ הֵם דָּנוּ, וּמִלִּמּוּד הַהֲלָכָה אוֹתָךְ הִדִּירוּ.


עָתִיד לָךְ אַיִן, לְעוֹלָם יַגִּידוּ אַתּ סוּג בֵּית עֲדַיִן, אָדָם הָרִאשׁוֹן קִבְּלֵךְ כְּעֵזֶר שֶׁתִּמְזְגִי לוֹ הַיַּיִן, וּפְסוּלָה אַתּ לְעֵדוּת כְּנֶגֶד אַנָּס שֶׁתָּחַב לָךְ הַ*ַּ*ִ* אֵיךְ הִנָּךְ חָיָה וְלֹא קֵץ לְנַפְשֵׁךְ שָׂמָה בְּאֶקְדּוֹחַ כְּהֶרֶף הָעַיִן?


אֵיכָה יָשַׁבְתְּ בָּדָד, לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאִי לָךְ אֶת הָאֶחָד, לָקוֹחַ תִּקְחִי בַּטְלָן שֶׁאֲפִלּוּ חוּמָשׁ בְּקִמּוּץ לֹא לָמָד, עָלַיִךְ בְּבֵיתֵךְ וְעַל יְלָדַיִךְ יָרִים בְּתַעֲנוּג אֶל־עַל הַיָּד, וּמַדּוּעַ מַזָּלֵךְ מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת אָבָד? הַאִם הָעִנְיָן מִשּׁוּם שֶׁהָאַלִּים לִשְׁלוֹט עֲלֵיכֶן חָמָד?


בַּמֶּה אַתּ יְהוּדִיָּה כְּשֶׁאֶת הַתּוֹרָה אָסוּר לָךְ דַּעַת? הֵן הַתּוֹרָה לָךְ תִּפְלָה, וְאֶת הָאֱמֶת אַתּ לֹא יוֹדַעַת, הַאִם מִפַּחַד הַחֶבְרָה אַתּ לָהֶם נִשְׁמַעַת? מִפְּנֵי מַה תְּחַנְּכִי בִתֵּךְ לִהְיוֹת כְּמוֹתֵךְ בּוּרָה וְנִכְנַעַת? שִׁפְחָה נוֹלַדְתְּ וְשִׁפְחָה תָּמוּתִי כָּל עוֹד אַתּ לֹא בוֹרַחַת.


אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אַיֵּה בַשּׁוֹאָה הָיָה הָאֱלוֹהִים; אֶל סִבְלֵךְ מִזְּמַן חַוָּה אֵין הֵם מִתְיַחֲסִים, הָאִשָּׁה פְגִיעָתָהּ רָעָה כָּךְ בַּסְּפָרִים כֹּותְבִים, אִם תִּרְצִי לְהִתְגָּרֵשׁ לַעֲזוֹר לָךְ אֵין הַלָּלוּ רוֹצִים, וְלַעֲשׂוֹת תְּנַאי בְּנִישׂוּאִין עָלַיִךְ הֵם אוֹסְרִים.


אֵיכָה בָּחוּר יִשָּׂא אָמָה הָעִבְרִיָּה לְלֹא בוּשָׁה? מַדּוּעַ הַמְחַפֵּשׂ אִשָּׁה עִם חֵרוּת הַמַּחֲשָׁבָה יִכָּשֵׁלָה, עַד מָתַי תִּשָּׁאֲרָה רַוָּק וְלֹא תִקַּח נְקֵבָה יּוֹדַעַת הֵיטֵב גָהָצָה? מַדּוּעַ דָּתִית לְאֻמִּית עָלֶיךָ תַּגִּידָה: אַתָּה גּוֹי וְאֵין נַפְשִׁי בְּךָ חָפֵצָה? וּמַדּוּעַ לַחוֹשֵׁב תֵּבָתוֹ נִנְעֲלָה וְאֵין לְאַחֲרִיתוֹ תִּקְוָה?


השיר הוא מחווה ל"קוצו של יוד" למשורר יל"ג




להלן מובא השיר "קוצו של יוד" בגרסתו השלמה באדיבות אתר "פרויקט בן יהודה"


קוֹצוֹ שֶׁל יוּד| יהודה לייב גורדון


אִשָּׁה עִבְרִיָּה מִי יֵדַע חַיָּיִךְ?

בַּחשֶׁךְ בָּאת וּבַחשֶׁךְ תֵּלֵכִי;

עָצְבֵּךְ וּמְשׂוֹשֵׂךְ, שִׂבְרֵךְ מַאֲוַיָּיִךְ

יִוָּלְדוּ קִרְבֵּךְ, יִתַּמּוּ תּוֹכֵכִי.

הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ, כָּל טוּב וָנַחַת

לִבְנוֹת עַם אַחֵר לִסְגֻלָּה נִתָּנָה.

אַךְ חַיֵּי הָעִבְרִית עַבְדוּת נִצַּחַת,

מֵחֲנוּתָהּ לֹא תֵצֵא אָנֶה וָאָנָה;

תַּהְרִי, תֵּלְדִי, תֵּינִיקִי, תִּגְמוֹלִי,

תֹּאפִי וּתְבַשְּׁלִי וּבְלֹא עֵת תִּבּוֹלִי.


וּמָה כִּי חֻנַּנְתְּ לֵב רַגָּשׁ וָיֹפִי,

כִּי חָלַק הָאֵל לָךְ כִּשְׁרוֹן וָדָעַת?

הֵן תּוֹרָה לָךְ תִּפְלָה, יֹפִי לָךְ דֹּפִי,

כָּל כִּשְׁרוֹן לָךְ חֶסְרוֹן, דַּעַת מִגְרַעַת,

קוֹלֵךְ עֶרְוָה וּשְׂעַר רֹאשֵׁךְ מִפְלֶצֶת;

וּמָה אַתְּ כֻּלָּךְ? חֵמֶת דָּם וָפֶרֶשׁ!

זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ מֵאָז בָּךְ רוֹבֶצֶת

וּכְמוֹ דָּוָה עַמֵּךְ יִזְרֵךְ וִיגָרֵשׁ

מִבֵּית הַסֵּפֶר, מֵהֵיכַל אֱלוֹהַּ

וּמִבָּתֵּי מְשׂוֹשׂ לָשֵׂאת רַק נֹהַּ.


טוֹב לָךְ כִּי לֹא תֵדְעִי שְׂפַת אֲבוֹתַיִךְ,

כִּי בֵית אֱלֹהַיִךְ בְּפָנַיִךְ נָעָלוּ.

כִּי עַתָּה לֹא תִשְׁמְעִי בִּרְכַּת מְנַאֲצַיִךְ

“שֶׁלֹּא עָשָׂם אִשָּׁה” יוֹם יוֹם יִתְפַּלָּלוּ.

כְּעַכּוּ"ם וּכְעֶבֶד אַתְּ לָמוֹ נֶחְשֶׁבֶת,

כְּתַרְנְגֹלֶת לְגַדֵּל אֶפְרוֹחִים עוֹמֶדֶת.

לָמָּה, עֶגְלָה דָּשָׁה, פָּרָה חוֹלֶבֶת,

לָמָּה לָךְ אֵפוֹא הֱיוֹת מְלֻמֶּדֶת?

לָמָּה עַל חִנּוּכֵךְ יַעַמְלוּ חִנָּם –

וְהַהוֹלֵךְ בַּעֲצָתֵךְ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם?


הַמְעַט כִּי פְרִי-בֶטֶן מָנַע אֱלוֹהַּ,

כִּי לָקַח בַּנֹּעַר מִמֵּךְ הַבָּעַל,

כִּי מִבְחַר יָמַיִךְ אֲסִירַת נֹהַּ

עוֹד תִּשְׁמְרִי הַיָּבָם לַחֲלוֹץ לוֹ נָעַל.

עַל אָבִיךְ בָּכִית יוֹתֵר מֵאַחַיִךְ

וּבְעִזְבוֹנוֹ רַק הֵם בִּלְתֵּךְ נָחָלוּ.

אַךְ לֹא רַק טוּב אֶרֶץ גָּזְלוּ מִיָּדַיִךְ,

גַּם טַל הַשָּׁמַיִם לָךְ לֹא אָצָלוּ;

לָהֶם, צָרֵי עַיִן, רְמַ"ח מִצְוֹת מָנוּ

וְלָךְ הָעֲלוּבָה רַק שָׁלֹש נָתָנוּ.


מָה אֲמֻלָּה לִבָּתֵךְ, אִשָּׁה עִבְרִיָּה!

תִּתְאַוִּי לָדַעַת, לַחַיִּים וָאָיִן. –

צֶמַח אֲדֹנָי אוֹבֵד בִּמְקוֹם צִיָּה,

גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא יָדַע, לֹא רָאָה לָעָיִן!

קַרְקַע עוֹלָם אַתְּ פְּרִי תְּנוּבָה מַזְרַעַת,

אַךְ נִירֵךְ לֹא יָנִירוּ, תְּגַדְּלִי פֶרַע;

עוֹד לֹא הָיִית לְנֶפֶשׁ מַשְׂכֶּלֶת יוֹדַעַת

וּכְבָר הָיִית לְאִישׁ וַתְּחַיִּי זֶרַע,

וּבְטֶרֶם לָמַדְתְּ הֱיוֹת בַּת לְהוֹרַיִךְ

נִשֵּׂאת וַתִּהְיִי – אֵם לִילָדַיִךְ.


נִשֵּׂאת – הַיָּדַעְתְּ הָאִישׁ לוֹ תִּנָּשֵׂאִי?

הַאֲהַבְתִּו? הַרְאִיתִו עַיִן בָּעָיִן?

הֶאָהַבְתְּ? – אֻמְלָלָה, הֲטֶרֶם תֵּדָעִי

כִּי אַהֲבָה בִּלְבַב בַּת יִשְׂרָאֵל אָיִן?

אַרְבָּעִים יוֹם טֶרֶם אִמָּהּ חִבְּלָתָּה

הֵכִין לָהּ אַלּוּפָהּ הַמְּזַוֵּג זִוּוּגִים,

וּמַה-יַּמְרִיצָהּ אִם תִּרְאֶנּוּ עָתָּה?

מַה-תִּתֵּן, מַה-תּוֹסִיף אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים?

אַהֲבָה מִן הֵן לֹא יָדְעוּ אִמּוֹתֵינוּ –

הַכְזוֹנָה נַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?


הָבִיאִי רֹאשֵׁךְ בַּצָּעִיף, פָּנַיִךְ הָלִיטִי,

וּקְוֻצּוֹתַיִךְ אֶל תַּחַת הַתָּעַר;

אֶל הָעוֹמֵד עַל יָדֵךְ מַה-זֶּה תַּבִּיטִי?

אִם גִּבֵּן אוֹ דַק הוּא, זָקֵן אוֹ נָעַר?

אַחַת הִיא לָךְ! הֵן לֹא אַתְּ הַבּוֹחֶרֶת,

הוֹרַיִךְ יִבְחָרוּ, הֵם בָּךְ יִמְשָׁלוּ,

כְּחֵפֶץ נִמְכָּר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אַתְּ עוֹבֶרֶת.

הַאֲרַמִּים הֵם כִּי פִי נַעֲרָה יִשְׁאָלוּ?

יַד אָבִיךְ מוֹשֶׁלֶת בָּךְ בִּבְתוּלָיִךְ,

וּבְצֵאתֵךְ מִבֵּיתוֹ – בַּעֲלֵךְ עָלָיִךְ.


בַּעֲלֵךְ – גַּם הוּא לֹא גֻּדַּל בַּנֹּעַר,

לֹא נָטַע כֶּרֶם, לֹא בָנָה לוֹ בַּיִת;

כִּכְלוֹת שְׁנוֹת אֲרֻחָתוֹ, בַּאֲבוֹד הַמֹּהַר,

וּכְהִשְׂתָּרֵג עָלָיו שְׁתִילֵי הַזַּיִת,

אָז יָחֵל לְבַקֵּשׁ חַיַּת יָד וּפַרְנָסָה

כְּאִישׁ אֹבֵד עֵצוֹת, חֲסַר לֵב וּתְבוּנָה.

וּבִרְאוֹתוֹ כִּי אֵין כֹּל, כִּי כָל תִּקְוָה נָסָה,

יָנוּס בַּאֲשֶׁר יָנוּס, יַעַזְבֵךְ עֲגוּנָה…

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת כָּל אִשָּׁה עִבְרִיָּה –

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת בַּת-שׁוּעַ הַיְּפֵה-פִיָּה.


ב

מִי אֲשֶׁר לֹא רָאָה בַּת חֵפֶר בַּת-שׁוּעַ

לֹא רָאָה מִיָּמָיו אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר,

לֹא רָאָה בַּהֲדָרָהּ, מִבְּלִי צַעֲצֻעַ,

מִבְּלִי מַעֲשֵׂה חָרָשׁ, הַבְּרִיאָה לָטֹהַר.

אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת צֵלָע זֹאת נִבְנְתָה,

לֹא חָלוּ בָהּ אוֹמְנִים בַּעֲלֵי חֲרֹשֶׁת;

תַּחַת יָדָם תֻּמָּתָהּ לֹא נִשְׁחָתָה

וִיגִיעַ כַּפָּם לֹא אָכַל הַבֹּשֶׁת.

עַל כֵּן כָּל מִדּוֹת בְּנוֹת צִיּוֹן הַמְצֻיָּנוֹת

כָּלְלוּ נֶפֶשׁ בַּת-שׁוּעַ הַיָּפָה בַּבָּנוֹת.


טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת וַחֲרִיצוּת יָדַיִם,

תֹּר אָדָם הַמַּעֲלָה עִם שִׁפְלוּת רוּחַ,

שֶׁכֶם נָטוּי לִסְבּוֹל, אֹרֶךְ אַפַּיִם,

עַל כָּל כָּבוֹד חוּט חֵן וָחֶסֶד מָתוּח.

אִלּוּ לַצְּנִיעוּת נִתַּן דָּם וַעֲצָמוֹת

וּבָשָׂר וָעוֹר קָרַם מִלְמַעְלָה עָלֶיהָ

לָשֶׁבֶת בִּדְמוּת אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת –

הָיָה לָהּ תֹּאַר בַּת-שׁוּעַ וּפָנֶיהָ;

כִּי לֹא כִבְרוֹא כָּל אָדָם אִשָּׁה זֹאת נִבְרָאָה,

בִּבְרִיאַת נְשִׁיקָה מִידֵי יוֹצְרָהּ יָצָאָה.


קֶרֶן אוֹר לָקַח מִנֹּגַהּ לוֹ סָבִיב,

אֵגֶל טַל אֹרוֹת וּרְסִיס דֹּק שָׁמַיִם,

וּשְׂחֹק צַדִּיק תָּמִים וְרֵיחַ הָאָבִיב,

וַיָּשֶׂם בְּצַלְמוֹ מְמֹרָט שִׁבְעָתַיִם,

וּנְשָׁמָה זַכָּה הוֹצִיא מִן הָאוֹצָר,

עוֹד לֹא יָדְעָה תֵּבֵל וּמַמְתַּקֶּיהָ,

וּבְרֶגַע רָצוֹן נְפָחָהּ בְּאַף הַנּוֹצָר

וַתְּהִי לְנֶפֶשׁ חַיָּה – וַיִּשָּׁקֶהָ,

וּבִנְשִׁיקָה זֹאת אֵשֶׁת חֵן נִבְרָאָה

וּבְשֵׁם בַּת-שׁוּעַ בָּאָדָם נִקְרָאָה.


בִּנְשִׁיקָה נוֹלְדָה, בִּנְשִׁיקָה גָּדֵלָה.

אוֹמְנִים וּמֵנִיקוֹת עַרְשָׂהּ לֹא הִקִּיפוּ,

אַךְ נַפְשָׁהּ בַּסֵּתֶר לִרְקוֹם לֹא חָדֵלָה

וּבְקָרִים וּרְגָעִים יָפְיָהּ הוֹסִיפוּ.

כֵּן בִּצְחִיחַ סֶלַע הַגֶּפֶן תַּךְ שׁׂרֶשׁ,

הַשּׁוֹלַחַת אֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם בַּדֶּיהָ;

הַזְּאֵבָה הֵינִיקָה רוֹמוּל וְכֹרֶשׁ

הִשְׂבִּיעָה גַּם אוֹתָהּ חֲלֵב שָׁדֶיהָ,

כִּי לִמֵּד לַבְּרִיאָה אָבִיהָ אֱלוֹהַּ

הֱיוֹת אוֹמֶנֶת טוֹבָה מֵאֵין כָּמוֹהָ.


עֲתֶרֶת הַגֶּפֶן, קוֹמַת הַתֹּמֶר,

אֵלֶּה הָעֵינַיִם לֻלְאוֹת הַתְּכֵלֶת,

וּלְחָיֵי הָרִקְמָה – תּוֹלָע וָצֶמֶר,

זֹאת אֵשׁ הֲמָסִים בַּשֶּׁלֶג נוֹזֶלֶת,

זֶה מִגְדַּל הַשֵּׁן – לוֹ צַוָּאר יִקְרָאוּ,

גִּבְעַת בְּרָכָה זֹאת מִתְחַבֵּאת מֵעָיִן,

הֲלִיכוֹת אֱלֹהִים בָּרוּחַ נִשָּׂאוּ,

וִיפִי קוֹל בֶּהָדָר נוֹזֵל כַּיָּיִן –

מִי הוּא הַיּוֹצֵר חֲכַם הַיָּדָיִם

הַמְּחוֹלֵל כָּל אֵלֶּה עַל הָאָבְנָיִם?


אֵשֶׁת חֵן זֹאת נִצֶּבֶת לִקְרָאתֵנוּ

בְּקוֹמָתָהּ וּבְצִבְיוֹנָהּ, בְּעַצְמָהּ וּבְשָׂרָהּ!

כָּל נוֹסִיף נַבִּיט לֹא תִשְׂבַּע עֵינֵנוּ

אֶת נֹעַם פָּנֶיהָ, אֶת מִכְלוֹל הֲדָרָהּ.

שָׁלֹש וְעֶשְׂרִים פְּעָמִים חִדֵּשׁ הַחֹרֶף

תְּקוּפָתוֹ שָׁנָה שָׁנָה עַל פָּנֶיהָ

וּמְאוּם לֹא נָשָׂא, לֹא אָחַז כָּל טָרֶף.

כִּי בְעֻלַּת בַּעַל הִיא לֹא עוֹד בִּבְתוּלֶיהָ

יֵשׁ לָנוּ רַק עֵדוּת נֶאֱמֶנֶת אַחַת –

הַפֵּאָה הַנָּכְרִית עַל הַפַּדַּחַת.


חֵפֶר אָבִיהָ נְשֹוּא פָנִים וְקָצִין

בִּמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ, הִיא הָעִיר אַיָּלוֹן;

רוֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ יַחֲזִיק שָׁם, תָּא הָרָצִין,

גַּם שֻׁלְחָן עָרוּךְ לַנּוֹסְעִים וּמָלוֹן.

וּבִתּוֹ הַיְּחִידָה בְּבֵיתוֹ הָעֲקֶרֶת,

כִּי אִמָּה מֵתָה עָלֶיהָ בִּנְעוּרֶיהָ,

וּסְגָנִים הַנּוֹסְעִים דֶּרֶךְ זֹאת הַקֶּרֶת

כֻּלָּם פֶּה אֶחָד יָעִידוּ עָלֶיהָ

כִּי אֵין בָּאָרֶץ אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר

כַּיְּהוּדִיָּה בַּת מַחֲזִיק בֵּית הַדּוֹאַר.


יַעֲנוּ בָהּ גִּבְעֹלֵי שׁוֹשַׁנִּים אֵלֶּה

אִם לֹא, לוּ לִמְּדוּהָ, נַגֵּן הֵיטִיבָה;

רֶגֶל אַיָּלָה זֹאת אִם לֹא עָשְׂתָה פֶלֶא

לוּ אוֹתָהּ מִמָּחוֹל לֹא אָחוֹר הֵשִׁיבָה.

בֵּית-סֵפֶר לֹא בָאָה, דִּקְדּוּק לֹא לָמָדָה

וּבִלְשׁוֹן עַם וָעָם צַחוֹת דּוֹבָרֶת,

וּכְצֹרֶךְ הַשָּׁעָה וּכְכָל חֻקּוֹת “הַמָּדָה”

אוֹרֶגֶת, רוֹקֶמֶת, טָוָה, תּוֹפָרֶת.

שִׁמְעוּ קוֹלָהּ הֶעָרֵב עֵת תְּזַמֵּר חָרֶשׁ

וּתְיַשֵּׁן בָּעֶרֶב אֶת בִּתָּהּ בֶּעָרֶשֹ.


וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת בַּעֲלוֹתָהּ בֵּית-הַכְּנֶסֶת,

הַבִּיטוּ וּרְאוּ בָהּ מַה-תִּיף בַּהֲדָרָהּ;

עַל שַׂלְמַת מֶשִׁי סָדִין שֵׁשׁ לוֹבֶשֶׁת,

עִיר זָהָב וּפְנִינִים עַל חֶלְקַת צַוָּארָהּ;

הַצָּנִיף הַטָּהוֹר כַּנֵּזֶר עַל רֹאשָׁהּ,

כַּמַּלְכָּה קוֹמְמִיּוּת בֵּין רְעוּתֶיהָ צוֹעֶדֶת.

גַּם הַפָּרוּשׁ, עֵץ הַיָּבֵשׁ, יִתְגַּנֵּב לִרְאוֹתָהּ

– כִּי גַּם לוֹ בַּסֵּתֶר נֶפֶשׁ חוֹמֶדֶת –

וּשְׁכִינַת הָאֵל מִתְעַנֶּגֶת עָלֶיהָ

עֵת קוֹמָתָהּ הַזְּקוּפָה דּוֹחֶקֶת רַגְלֶיהָ.


ג

אַךְ כָּל זֶה הָיָה זֶה רַבּוֹת בַּשָּׁנִים;

עַתָּה בְּקוֹמָה זְקוּפָה זֹאת תְּלוּיִם רֵחַיִם:

טִרְדוֹת פַּרְנָסָה, צַעַר גִּדּוּל בָּנִים,

כִּי חֲנוּת לְבַת-שׁוּעַ וִילָדִים שְׁנָיִם.

וּכְמוֹ עַל מִשְׁטָרוֹ נִצָּב אִישׁ-חַיִל

יוֹם-יוֹם בַּחֲנוּתָהּ בַּת-שׁוּעַ יוֹשֶׁבֶת,

וּמֵאָז הַבֹּקֶר עַד נְכוֹן הַלָּיִל

מוֹדֶדֶת, שׁוֹקֶלֶת, מוֹנָה, חוֹשֶׁבֶת,

גַּם בֵּיתָהּ צוֹפִיָּה וּתְגַדֵּל בָּנֶיהָ,

כִּי גַּם אֵם הִנָּהּ – גַּם אָב לִילָדֶיהָ.


אָב לִילָדֶיהָ – וַאֲבִיהֶם אַיֵּהוּ?

אוּלַי בִּדְמִי יָמָיו הַמָּוֶת כְּרָתוֹ?

אוֹ רוֹכֵל הַמַּחֲזִיר בָּעֲיָרוֹת הִנֵּהוּ?

אוֹ יוֹשֵׁב אֹהֶל הוּא וְעוֹסֵק בְּתוֹרָתוֹ?

אוֹ אוּלַי חֲסַר-לֵב שָׁב בֵּית אָבִיהוּ

וּלְאִשָּׁה כָּזֹאת נָתַן סֵפֶר-כְּרִיתוּת?

בֵּית אָבִיו לֹא רָאָהוּ, שְׁאוֹל יֹאמַר: “לֹא-בִי הוּא!”

וּבֵית-הַמִּדְרָשׁ: “עֲזָבַנִי לִצְמִיתוּת”,

גַּם בַּשּׁוּק אַל תְּבַקְּשׁוּ, לֹא תִמְצָאֻהוּ שָׁם –

הוּא יֵתַע לִבְלִי-אֹכֶל בִּמְדִינוֹת הַיָּם.


בַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְחַיֵּי בַת-שׁוּעַ

מָצָא לָהּ אָבִיהָ חָתָן כִּלְבָבוֹ.

הֵם פָּנִים לֹא הִתְרָאוּ, – לָמָּה זֶה וּמַדּוּעַ?

יִנָּשְׂאוּ, יִחְיוּ יַחְדָּו, וְסוֹף הָאַהֲבָה לָבוֹא.

הֲרָאָה אַבְרָהָם פְּנֵי שָׂרָה אִמֵּנוּ

עַד הִקְרִיב לָבוֹא אֶל נַחַל מִצְרָיִם?

כֵּן חָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, כֵּן יִחְיוּ בָּנֵינוּ,

כִּי שַׁדְכָנֵנוּ הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם;

אַף בַּת-שׁוּעַ לֹא תַמְרֶה פִּי אָבִיהָ

אִם כִּי לִשְׁנוֹת מֵאוּן הִיא כְּבָר הִגִּיעָה.


כָּל הוֹלְכֵי דֶרֶךְ אֶת עַבְ