גרגורי גורדון | פרידה, בדידות, פרישה
סטודנט לעבודה סוציאלית שנה ג' באוניברסיטת ת"א, מתמחה בבית החולים לבריאות הנפש "אברבנאל", כותב שירה ושר.
שיר לאילן (הבריחה)
זֶה בָּרוּר שֶׁכְּבָר לֹא אֶתְקַשֵּׁר,
לֹא אַמְשִׁיךְ לְהַזְכִּיר אֶת שִׁמְךָ לַקִּירוֹת וְלַחֲזֹר לַיָּמִים.
גַּם בָּרוּר שֶׁכְּבָר לֹא תִּתְפַּשֵּׁר,
וְלָכֵן לֹא אֵדַע אֶת סִבַּת הַבְּרִיחָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
זֶה אוֹמֵר שֶׁכְּבָר לֹא נְדַבֵּר,
מְיֻתָּר לַנָּסוֹת לְבָרֵר כִּי הַיָּם הוּא בֵּינִי וּבֵינְךָ.
זֶה קָשֶׁה, אַךְ אֲנִי אֶתְגַּבֵּר,
לֹא אֶלְאֶה אֶת עַצְמִי בִּשְּׁקָרִים וְאַכִּיר בָּעֻבְדָּה שֶׁאֵינְךָ.
וְאוּלַי בֶּעָתִיד תִּתְקַשֵּׁר
וְתַסְבִּיר אֶת סִבַּת בְּרִיחָתְךָ וּבַמֶּה זֶה הָיָה מְדֻבָּר.
וְאוּלַי, וְאוּלַי בֶּעָתִיד יִתְאַפְשֵׁר
לְצַמְצַם אֵת מֶרְחָק הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת שֶׁנִּצְבָּר.
איך שיר נולד
בְּדָם, בְּיֶזַע וְלָרֹב בְּסֵבֶל רַב.
אִם יֵשׁ נִיצוֹץ בָּרֹאשׁ,
הַשִּׁיר חַיָּב לְהִכָּתֵב,
עַכְשָׁו.
בַּחֹשֶׁךְ אוֹ בָּאוֹר,
בַּקֹּר אוֹ בַּשָּׁרָב,
עַד אָז אָסוּר לִפְרֹשׁ.
הַשִּׁיר חַיָּב לְהִכָּתֵב,
גַּם אִם בְּסֵבֶל רַב.
הַשִּׁיר יִדְרֹשׁ אֶת כְּתָב יָדְךָ,
הַשִּׁיר לֹא יַעֲזֹב אוֹתְךָ
בִּלְבַדִּיּוּתְךָ.
הַשִּׁיר חַיָּב לְהִכָּתֵב.
הַתְחֵל לִכְתֹּב,
עַכְשָׁו.
פרישה
אַל תְּחַפְּשׂוּ אוֹתִי, הָלַכְתִּי,
וַאֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לַחְזֹר.
שָׂרַפְתִּי אֶת הַתְּעוּדָה הַמְּזַהָה,
וְאֶת שֵׂעָר רָאשִׁי הֶחְלַטְתִּי לִגְזֹר.
אַקִּיף אֶת הָעוֹלָם כְּדֵי לִמְצֹא
אֶת מָה שָׁאַף אֶחָד עוֹד לֹא מָצָא
כְּדֵי לֹא לְהַגִּיד שֶׁלֹּא נִסִּיתִי,
אֵיזוֹ הַחְמָצָה, אוֹי, אֵיזוֹ הַחְמָצָה.
אַל תְּחַפְּשׂוּ, הָלַכְתִּי, זֶהוּ.
אַל תַּגִּידוּ שׁוּם דָּבָר.
אֲנִי הֶחְלַטְתִּי וְטוֹב לִי כָּכָה
זֶה מִכְּבָר.
הערת המערכת: גרגורי גורדון מבטא ומקיים בשלושת שיריו וריאציה מודרנית של דטרמיניזם פואטי, כזה שניזון ונכתב מתוך סבל ובדידות, ושאינו יכול להצטבר בנפש המשורר בלא שיְנֻקַּז בקולמוס או בעזרת המקלדת על הדף. בספר 'איליאדה' לגדול מחברי האפוסים בכל הזמנים, הומרוס, כותב המחבר: 'תכלית הסבל בחיינו היא להפוך לשירה', ונדמה כי גרגורי גורדון לא זאת בלבד שדורש זאת מעצמו, כמו בעל כורחו, אלא גם מקיים את הציווי היווני הקלאסי בכל השירים המצורפים.