איתן קלינסקי| לשמור על חוקי המלחמה במקרא

יליד שנת 1937. מורה לתנ"ך בגימלאות. ניהל את הסמינר למורים בצפת (1982-4). עבד לצד אריה לובה אליאב בקהילה החינוכית ניצנה (1994-1991). בשנים 2000-1994, עבד עם רעייתו בבתי ספר ישראליים של משרד החינוך ברוסיה, וניהל בתי הספר יהודיים בסנט פטרבורג, במינסק ובסמארה. במהלך השנים פרסם שירים במוסף הספרותי של עיתון "דבר" ו"על המשמר" והוציא לאור מספר ספרי שירה. ספרו הראשון - "מורה ללשון עברית מובסת" בעריכת נתן יונתן בהוצאת ספריית הפועלים. האחרון – "אברהם ואברהים" בהוצאת עיתון 77.

לשמור על חוקי המלחמה במקרא

יש לי שיח ושיג כואב עם חוקי המלחמה המקראיים במיוחד אלו, שנוסחו בפרק כ' בספר "דברים". למרות שיח ושיג כואב עם חוקי המלחמה המקראיים, אני מצר, שעל הציווי המקראי בפרק כ' לא שמרו חיילי צה"ל בשנת 1948 בכפר צלחה בגליל העליון, שעל אדמותיו הוקם קיבוץ יראון. לצערי, לא הסתפקו החיילים בכריתת עצים, אלא ריכזו ששים איש שנותרו בכפר, שמרבית תושביו כבר נסו, בתוך מבנה ופוצצו אותו על האנשים שהיו בו.

על הצו ב"דברים" לא שמרו בכפר ריינה סמוך לנצרת, וגם לא בכפר אל-בורג', שעל חורבותיו הוקמה העיר מודיעין וגם לא בכפר חולא – "כִּי תִּקְרַב אֶל-עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם...כִּי תָּצוּר עַל עִיר...לֹא תַּשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן... לֹא תִּכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׁדֶה..." (ספר "דברים", פרק כ', פסוק י' ופסוק י"ט).

על הצו, שנוסח בפרק כ' פסוק י"א, לא שמרו בכפר מג'ד אל-כרום בימי מבצע חירם, בו כיתת חיילים הוציאה להורג תושבים מהכפר למרות שהם נכנעו. ההוראה המקראית היא לא לפגוע באוכלוסייה "וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעֲנֶה וּפָתְחָה לְךָ...". מצער לגלות בארכיון הכנסת את המקרים הכואבים עליהם כתבתי ועל מקרה, בו השמידו במכונת ירייה 35 ערבים, שהסגירו עצמם עם דגל לבן באזור הר מירון.

על הצו, שנוסח בפרק כ' פסוק י"א לא שמרו בכפר חולא, שמרבית תושביו ברחו. האנשים שנותרו בכפר נכנעו. ההוראה המקראית לא לפגוע באוכלוסייה שנכנעה ללא התנגדות נרמסה על ידי פלוגה של חטיבה 2 בפיקודו של שמואל להיט. הגם ששמואל להיט הועמד לדיו על שנתן פקודה להוביל חלק מהתושבים לבניין סמוך לבית הקברות וציווה להעמידם שפניהם לקיר, שם הריק בהם שתי מחסניות והרגם. במשפט בו פסקו לו 7 שנות מאסר הוא טען להגנתו, שפעל ברוח דברי המג"ד, כי אין צורך להכביד בשבויים. עונשו הומתק לשנה אחת אותה ריצה בתנאים נוחים במחנה צבאי. יותר מאוחר קיבל חנינה מוחלטת מנשיא המדינה, יצחק בן צבי. מצער, ששמואל להיט מי שהיה אחראי לטבח בתושבים ערבים שנכנעו, מונה ברבות השנים למנהל הכללי של הסוכנות היהודית.

מצער לקרוא את דברי השופט גדעון אילת, המסביר מדוע מוצדק היה עונש קל שהוטל על מ"פ, שמואל להיט, כי הוא היה החייל היחיד שעמד לדין על מעשיו במבצע חירם, למרות שבוצעו במבצע זה מעשי רצח הרבה יותר חמורים. בכפר צפצאף, בו ממוקם כיום המושב ספסופה, טבחו חיילי חטיבה 7 בעשרות מתושבי הכפר. למה שקרה במקום, בו ממוקם כיום מושב ספסופה, יש שם, והשם הוא נַכְּבָּה. הַנַּכְּבָּה פקדה את רמלה ולוד והכפרים הסמוכים לשתי הערים בממצע "דני".

למה שקרה בכפר דווימה שבחבל לכיש, בו ממוקם היום המושב אמציה יש עוד שם, והשם הנוסף – טֶבַח. בכפר דווימה בחבל לכיש טבחו חיילי חטיבה 8 בכמאה תושבים. אני מכבד את חבר הכנסת הדתי משה שפירא ממפלגת "הפועל המזרחי", שהיה השר המופקד על משרד הבריאות ומשרד העלייה וכן את חבר הכנסת יצחק גרינבוים ממפלגת "הציונים הכלליים", שהיה שר הפנים. בדיון בממשלה הם הביעו ביקורת על המתחולל בכפרים הערבים. השר משה שפירא זעם: "עד לידי כך אסור לנו להגיע אפילו בימי מלחמה." יתרה מזאת השר משה שפירא, איש המפלגה הדתית לאומית "הפועל המזרחי", דרש בדיון בממשלה "עלינו לבחור בוועדה של שרים שתצא למקומות האלה ותראה בעיניה מה קרה".

שר הבריאות והעליה בממשלת ישראל בשנת 1949, משה שפירא, שברבות הימים היה מנהיג המפד"ל, אמר בישיבת ממשלת ישראל דברים, שאנחנו חייבים לקחת לתשומת לבנו בשנת 2021: "היום שמעה הוועדה עדות מזעזעת, ואני כבשתי פני בקרקע, בושתי ונכלמתי, אם כך המצב, אינני יודע מצד מי צפויה סכנה למדינה – מצד הערבים או מצד עצמנו" בהמשך הדיון בממשלה הראשונה בישראל בלט בעוצמתו המוסרית מי שיהיה בעתיד מנהיג המפד"ל באומרו: "לדעתי, התערערו כל היסודות המוסריים שלנו וצריך לחפש דרך לבלום יצרים אלה...אם לא יחול מפנה, אנחנו מערערים בידינו את הבסיס המוסרי של הממשלה".

ניכר, שמעטים היו השרים באותם הימים שנחרדו מפעולות לא מוסריות של מעשי טבח וגירוש ערבים מבתיהם כמו במבצע דני, בו גורשו ערבים מלוד ומרמלה. בין המעטים ניתן לציין את בכור-שלום שטרית ממפלגת ספרדים ועדות המזרח, שהיה שר המשטרה, שדרש להחמיר בנקיטת אמצעים נגד המבצעים פעולות לא מוסריות. למרבה הצער, הממשלה לא נתנה את הגיבוי הנדרש ליוזמות הפרלמנטריות של שר המשטרה.

* * *

בימים אלו נחשפו מתוך ארכיון הכנסת דיונים כואבים על אירועים מצערים, שחייבים להניע את החברה הישראלית להיחלץ מהשרטון התודעתי עליו היא עלתה, בו היא ממאנת בהחלטיות רבה להכיר באחריותה לתופעה הכאובה, שיש לה שם, והשם הוא נַכְּבָּה.

אני מחזיק בדעה, שההכרה שלנו, החברה הישראלית, בנכבה היא התנאי לכינון חיים משותפים. אני כואב, שישראל הריבונית מכחישה את התרחשותה של התופעה המדממת, שכאמור שמה וכל תכניה עטופים בשם נַכְּבָּה.

מצער, שעוצמת האש במילה נַכְּבָּה עצמה ומשמעותה מבחינת היותה מסמנת טרגדיה פלשתינית אינה מוכרת לרוב הישראלים עד שנת 2011 עקב החוק האווילי, הנושא את השם – "חוק הַנַּכְּבָּה". מצער וכואב, שישראל שבויה בתפישה, שעליה למנוע גילויים, שעלולים לערער את תדמיתה המוסרית.

כמי שחפץ בכינון חיים יציבים ובטוחים למדינתי שלי, וכמי שחפץ שעתידה לא יהיה עטוף במציאות מדממת, אני רואה בנטילת האחריות למה שעוללה הנכבה לחברה הפלשתינית כצעד ראשון לפריסת תשתית לחיים יציבים למדינתי, שהיא יקרה לי. יש חשיבות לדרישה זו במיוחד בימים אלו של מציאות מדממת וכואבת, ממנה נוכל להשתחרר אם ניישם דרישה נוספת לצאת מהשטחים אותם כבשנו ביוני 1967 ומשליטתנו על העם הפלשתיני החי באותם השטחים.