איילת נאור| היחסים שלנו נדפקו

גדלה בירושלים והיא עבורה נמל האם. ממנה יצאה ואליה חוזרת במסע חייה. החלה לכתוב כתיבה מאז שלימדה את עצמה קרוא וכתוב. כותבת לפרנסתה כמפתחת תוכן והכשרות לארגונים. לשירה חזרה כשגרה במדבר, אז היא יצאה ממנה בלי לשאול.

דרך הכתיבה מנסה למצוא מקום, מנסה ולעיתים מצליחה.

הַיְּחָסִים שֶׁלָּנוּ נִדְפְקוּ

הַיְּחָסִים שֶׁלָּנוּ נִדְפְקוּ כְּשֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹכָם הַמַּעֲרֶכֶת.

כִּי מַעֲרֶכֶת זֶה עֵסֶק

שֶׁדּוֹרֵשׁ מֻמְחִיּוּת:

מְהַנְדֵּס שֶׁמֵּבִין בְּתִכְנוּן

אוֹ לְפָחוֹת אִינְסְטְלָטוֹר

שֶׁיּוֹדֵעַ לִפְתֹּחַ סְתִימוֹת

וְאַתָּה,

מַסְמֵר בַּקִּיר אַתָּה לֹא דּוֹפֵק.

כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתְךָ בַּלַּיְלָה כַּמָּה הִתְגַּעֲגַעְתָּ לַגּוּף שֶׁלִּי

הִנַּחְתָּ אֶת הַתַּשְׁתִּיּוֹת לַמַּעֲרֶכֶת

וְעָנִיתָ לִי עִם הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה שֶׁלְּךָ

אֵלָיִךְ הִתְגַּעְגַּעְתִּי.

כְּשֶׁלָּחַשְׁתִּי לְךָ בְּמִטָּה כַּמָּה אַתָּה אוֹהֵב לִשְׁכַּב אִתִּי

תָּקַעְתָּ אֶת הַיְּסוֹדוֹת לַמַּעֲרֶכֶת

וְאָמַרְתָּ לִי עִם הַחִיּוּךְ הַזֶּה שֶׁלְּךָ

אוֹתָךְ אֲנִי אוֹהֵב.

הִנַּחְתָּ תַּשְׁתִּיּוֹת

תָּקַעְתָּ יְסוֹדוֹת

וַאֲנִי בָּנִיתִי אֶת הַבַּיִת.

בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי

בַּצִּפִּיּוֹת שֶׁלִּי

בֵּין הַקִּירוֹת שֶׁלְּךָ

בָּנִיתִי אֶת הַבַּיִת

אֲבָל אַתָּה

מַסְמֵר בַּקִּיר אַתָּה לֹא דּוֹפֵק.

אָז פֵּרַקְתִּי אֶת הַמַּעֲרֶכֶת

וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת הַיְּחָסִים

וְלֹא יָדַעְתִּי לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת

כִּי הַלֵּב שֶׁלִּי שָׁכַן כְּבָר בְּבֵיתְךָ.

וְיָצָאתִי לְמַסָּע.

וּכְשֶׁאֶתְפָּרֵק מִשְּׁאֵרִיּוֹת הַבַּיִת שֶׁלְּךָ עַל גַּבִּי

כְּשֶׁאֲלַמֵּד לִשְׁכֹּן בְּשֶׁקֶט בְּתוֹךְ עַצְמִי

מוּגֶנֶת מִבֹּלְעָנֶיךָ

בְּתוֹךְ נְוֵה הַמִּדְבָּר שֶׁלִּי הַפְּרָטִי

אָז אֶחְזֹר אֵלֶיךָ

וְנַעֲשָׂה יְחָסִים בְּלִי מַעֲרֶכֶת.

אוֹ שֶׁלֹּא.