אחת מן ההמון| ידידתי המראה הביתית + קול קורא בנושא זקנה

עודכן: 10 בדצמ׳ 2021

סופרת כותבת ויוצרת, בוגרת תואר ראשון בספרות וחינוך, תואר שני במנהל החינוך ובעלת התואר היוקרתי ביותר - "סבתא". הוציאה לאור חמישה ספרי ילדים. שניים מספריה עובדו להצגות ילדים, המוצגות בגנים ובבתי ספר ברחבי הארץ. בספרה השישי היוצא לאור בחודש הקרוב, מפתיעה אושרה ונוגעת בעולמם של המבוגרים. בימים אלה מלקטת משיריה שכתבה במהלך השנים לקראת ספר השירים הראשון.



ידידתי המראה הביתית


מבצרי וידידי האמיתי הוא ביתי. במבצרינו הביתי- במראה הביתית אנחנו רואים את עצמינו, כשכל עברנו מונח לעניינו ועתידנו משתקף לנו מראשנו ומחלומותינו. הדרך לעבר סלולה וניצבת מולנו והעתיד בנפשנו. בתחושות אלו כתבתי את שירי – "ידידתי המראה הביתית", ועדיין רעשה געשה נפשי.


אושרה יצחקי| יְדִידָתִי הַמַּרְאָה הַבֵּיתִית


יְדִידָתִי הַמַּרְאָה הַבֵּיתִית, מַצִּיגָה בְּפָנַי אֶת מַסָּע חַיַּי.

אֲנִי רוֹאָה בְּזָוִיּוֹת עֵינַי : עֵדוּת לְחִיּוּכַי, לְשִׂמְחַת הֶחָיִים,

וּדְגֵשִׁים בְּתַלְמֵי הַפָּנִים, לִכְאֵבַי בַּיָּמִים הַקָּשִׁים.

בּוֹלְטִים נִצָּבִים מוּלִי, סִימָנֵי הַדְּאָגָה, הַחֲשַׁשׁ בְּעֹמֶק הַנְּשָׁמָה.

חֲרוּשִׁים בְּבֵרוּר חֲרִיצֵי הַחִיּוּכִים, שֶׁנִּתְּבוּ וְהִתְקַבְּלוּ מֵהַשְּׁלֵמָה.

גְּלוּיוֹת חֲקוּקוֹת מוּלִי תַּהְפּוּכוֹת וּתְחוּשׁוֹת פְּנִימִיּוֹת,

בָּהֶן נִרְאוֹת מִשְׁתַּקְּפוֹת: חֲרָדוֹת, פְּחָדִים, אַכְזָבוֹת וְתִקְווֹת,

חֲרוּצוֹת בְּחָרִישׁ עָמֹק, חֲבוּקוֹת בְּהַגְשָׁמָה, הֶשֵּׂגִים וְהַצְלָחוֹת.

אֲנִי מַבִּיטָה בְּמַרְאָה יְדִידָתִי, וְרוֹאָה אוֹתִי.

בְּמַרְאוֹת זָרוֹת בֵּין אֲנָשִׁים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים,

אֲנִי לֹא רוֹאָה עֵדוּת לְמַסַּע חַיִּים,

אֲנִי רוֹאָה רַק קְמָטִים.







קול קורא בנושא זקנה

אחד מסיפורי הקצרים בספרי "בין הדורות" (ארגן-מיטב, 2020) מוקדש לנושא הזקנה, בדגש על מיצוק והחלקת קמטים. בימים אלו ניכר ובולט יותר בשיח הציבורי העיסוק בתחום זה. רבים הנשים והגברים המבוגרים וגם הצעירים, שמנסים בדרכים שונות ומשונות להחליק את פניהם ולהראות "צעירים", אולי "צעירים לנצח"?!


מה יש בה, בזקנה, שאנשים רוצים לדחותה, או להתכחש לקיומה? האם הזקנה היא רק גיל וחזות? האם היא הרגשה ותחושה? האם היא ערך או נטל? פחד או יראה? האם אפשר להסירה מאיתנו?


אני זוכרת את עצמי לפני שנים רבות, כשמלאו לי ארבעים, כבר מאז נהגתי להגיד מפעם לפעם בגאווה יתרה, בחיוך ובקריצה: "אני כבר זקנה". מבחינתי באומרי זאת אף שהדברים נשמעו כהלצה, הרעיון היה להוות דוגמה. בדרך זו ציינתי את פועלי ועשייתי הרבה לאורך השנים, ובכך הדגשתי ניסיוני והתנסויותיי בחיים.


בעצתו ובהדרכתו של ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך, אני נרגשת לצאת בקול קורא למשלוח שירים וסיפורים קצרים בנושא "הזקנה" לקראת השקת אנתולוגיה מקוונת. יתקבלו : שירים עד 12 שורות – סיפורים עד 500 מילים –גופן Arial גודל אותיות 12 מייל למשלוח oshra4u@gmail.com תאריך אחרון למשלוח 31.12.21 יש לציין בכותרת למשלוח באימייל : "אחת מן ההמון –אנתולוגיה בנושא "הזקנה" לידי אושרה".







98 צפיות0 תגובות