אחת מן ההמון| החלמתי מקורונה חוזרת להמון

סופרת כותבת ויוצרת, בוגרת תואר ראשון בספרות וחינוך, תואר שני במנהל החינוך ובעלת התואר היוקרתי ביותר - "סבתא". הוציאה לאור חמישה ספרי ילדים. שניים מספריה עובדו להצגות ילדים, המוצגות בגנים ובבתי ספר ברחבי הארץ. בספרה השישי היוצא לאור בחודש הקרוב, מפתיעה אושרה ונוגעת בעולמם של המבוגרים. בימים אלה מלקטת משיריה שכתבה במהלך השנים לקראת ספר השירים הראשון.

אושרה יצחקי| החלמתי מקורונה חוזרת להמון

אני אחת מן ההמון, חזרתי להמון, עולה על המפה ונשארת על הבמה. ברוך השם החלמתי מקורונה.

המחלה וגרורותיה שכנו בי למעלה מחודשיים. יש האומרים מחלה קשה, ויש האומרים שפעת קלה, והקשיים במה הם נמדדים – בחומר או ברוח? המחשבות המתרוצצות בראש עמוס בכאב הרודף אותן במנוסתן.

זה לא הבידוד, זו הבדידות אני חושבת ברגעי שיעול ומחנק כשפיסות אוויר קצובות מדדות אל צוואר נאנק. ברגעים אלו של ייאוש, נותרה בי התובנה בגרוש: באחרית ימיה קפצה עלי הקורונה. אני הרגשתי אותה מתקרבת, חודש לפני כן כבר נתנה בי אותותיה, כמו פרשה שטיח לפניה.

ככל שאותה דחיתי לא שעתה לסירובי לקבלה ובי השתכנה, השתקעה ועשתה גופי כשלה. נעצה חוד חניתה בכל נקודה בבשרי, חדרה אל עומק עצמותיי, את נשימתי חמדה ובכל שאיפה שלי גם היא השתתפה. חטפה מכמות האוויר שלי וגבתה ריבית כפולה. כשנחנקתי בהתה בי כמו הוכיחה אותי על חוסר הנימוס וסירובי לקבלה, אבל איך יכולתי לחשוב על הכנסת אורחים בלי נשימה?!

יחד עם זאת ואף על פי כן הרגשתי את אצבעותיי כותבות, ראיתי את האותיות מרצדות. לא יודעת מאיפה נאספו הכוחות לכתוב?... "מה פתאום את כותבת?!" אני שואלת "הרי את כל כך כואבת"!!! ... והאצבעות כותבות מעצמן בכתב מפוזר, לא מוגדר.

היום אני חושבת כמה עזרה לי להתגבר על בדידותי הסופרת שבי.

אושרה יצחקי| סוֹפְרִים

מִי הֵם הַסּוֹפְרִים?

הֲרֵי כָּל בְּנֵי הָאָדָם מְסַפְּרִים סִפּוּרִים,

לְעִתִּים כּוֹתְבִים,

אַף יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁדַּפֵּיהֶם הַכְּתוּבִים נֶעֱרָמִים.

הַיִּתָּכֵן שֶׁכָּל בְּנֵי הָאָדָם סוֹפְרִים??

הַסּוֹפֵר הוּא זֶה הַכּוֹתֵב וְלֹא עוֹצֵר.

בְּכָל זְמַן, בְּכָל עֵת, בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם,

בַּשִּׂמְחָה וּבָעֶצֶב בְּכָל מָקוֹם,

הַסּוֹפֵר לֹא מַצְלִיחַ לִשְׁלוֹט בְּאֶצְבְּעוֹתָיו,

וְהֵן מְמַהֲרוֹת וּמְסַפְּרוֹת עָלָיו.

חוּט דִּמְיוֹנִי מְקַשֵּׁר, נֶאֱמָן לַמּוּטָב,

מְחַבֵּר בֵּין הַמֹּחַ, הַלֵּב וְהָאֶצְבָּעוֹת בִּמְשֻׁלָּב.

כָּל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע נִשְׁמַעַת לָרֵאָלִי לָרִצְיוֹנָאלִי,

לְסוּבְּיֶקְטִיבִי, לָאִימְפּוּלְסִיבִי וְלַמֶּנְטָלִי.

הָאֶצְבָּעוֹת מְפַטְפְּטוֹת מְגַלּוֹת סוֹדוֹת,

בִּמְקוֹם הַסּוֹפֵר מְדַבְּרוֹת

אוֹמְרוֹת מַחְשְׁבוֹת מְפָרְשׁוֹת דֵּעוֹת

מַסְבִּירוֹת פְּעֻלּוֹת, מְחַזְּקוֹת הַרְגָּשָׁה,

מַעֲבִירוֹת תְּחוּשָׁה.

הֵן כּוֹתְבוֹת גַּם כְּשֶׁכּוֹחָן תַּשׁ,

זֶהוּ יְעֻדַּן, זֶה מַצָּב נִדְרָשׁ.

בְּאַחַת אוֹתִיּוֹת וּמִשְׁפָּטִים בִּסְעָרָה מְחוֹלְלִים,

מְבֻלְבָּלִים מְרַחֲפִים וּמִתְמַזְּגִים.

הָאֶצְבָּעוֹת כּוֹתְבוֹת מִלִּים וּסְפָרִים,

מְסַפְּרוֹת מַסַּע חַיִּים וּרְשָׁמִים,

הֵן יוֹצְאוֹת מִנַּפְשָׁם שֶׁל הַסּוֹפְרִים

וְהַכְּתִיבָה הִיא "לֶחֶם חֻקָּן" וְקִיּוּמָן.

זֶהוּ אִינְסְטִינְקְט קִיּוּמִי כְּמוֹ זְרִימַת הַדָּם,

בִּלְעָדָיו הַסּוֹפֵר נֶעֱלָם, נֶאֱלָם וְלִבּוֹ יִדַּם.