אורית קלופשטוק| עיון בספר השירה ' אתמול, היום, תמיד' למשוררת נירה הרדוף.
משוררת ומנחה מפגשי כתיבה, מחברת הספר ׳לא יכולתי לרשום את זה בתיק׳ (פרדס, 2020) זוכה פרס שר התרבות לשנת 2022, והספר ׳אישה מבראשית׳ (פרדס, 2022) בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תואר נוסף בע״ס, ותואר שני בספרות באוניברסיטת בר אילן.
אתמול, היום, תמיד | נירה הרדוף | הוצאת פיוטית, 2018 | עריכה ציפי הראל | 97 עמ׳
אָנוּ בְּנֵי הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים / שֶׁגָּלִינוּ אֶל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת (מילניום, עמ׳ 70)
קריאה עכשווית בספר ביכורים של בת המאה העשרים
מאת אורית קלופשטוק
כריכת הספר באדיבות הוצאת 'פיוטית'
נירה הרדוף החליטה להוציא את שיריה לאור בעשור התשיעי לחייה ואלמלא עידודן של בנותיה וחברותיה אולי לא היתה עושה זאת. הרדוף כותבת מילדותה בעפולה בירת העמק, העברית היא לה שפת-אם, והיא מוסמכת בספרות אנגלית מאוניברסיטת חיפה. שירים רבים אבדו לה ברבות השנים, ואחרים התקבצו בזיכרונו של המחשב, עד לסיועה של הנכדה במיונם וליקוטם לספר.
לגב הספר ׳אתמול, היום, תמיד׳ בחרה הרדוף את השיר ׳ספינת מפרש׳: רָצִיתִי לִהְיוֹת / סְפִינַת מִפְרָשִׂים / שֶׁאִישׁ מְצַפֶּה לָהּ בַּחוֹף / שָׁם הוּא עוֹמֵד וְצוֹפֶה / עַד שֶׁאוֹפִיעַ- / עַד שֶׁיַּעֲלֶה בָּאֹפֶק / רֹאשׁ תֹּרֶן / וְאַחֲרָיו, / סְפִינַת מִפְרָשִׂים. // למרות הצהרתה כי אינה פמיניסטית, למרות שמרנותה, אני בוחרת לקרוא את השיר קריאה חתרנית. הרדוף היא אלמנתו של אדם שחלם להיות ימאי, למד בביה״ס לקציני ים ואף עלה על ספינה לאיטליה ושב בה כספינת מעפילים. בשירים רבים בספר מצאתי את עמדת ׳הנשים המחכות׳, ׳אהובת הספן׳ והנה, בשיר זה, היא מבקשת להיות זו אשר מצפים לה. היא מבקשת היפוך תפקידים. הגבר יעמוד על החוף ויצפה והיא תהיה הספינה. היא מבקשת את עמדת התנועה, והוא שיעמוד דום. היא מבקשת לעצמה ׳ראש תורן׳, סמל פאלי, היא רוצה להיות זו שבחוץ, שתיסע ותשוב.
השער הראשון, ׳חוטים פרומים׳, הוא קובץ שירי אלמנות, שירים ליורם בעלה המנוח, מָה שֶׁנִּסְרַג בְּאַהֲבָה, נִפְרָם בִּכְאֵב / (פרימה, עמ׳ 21). השער השני, ׳לעופף בתוך היופי׳, מכיל שירים שהם תמונות, מבטים של המשוררת ביפי הארץ, אולם השער מסתיים במילים וַאֲנִי צִלַּמְתִּי / בְּפִילְם שָׁחֹר-לָבָן / וְאַחֲרֵי שֶׁפֻּתַּח בְּמַעְבֶּדֶת הַצִּלּוּם / נֶעֶלְמָה הַקֶּשֶׁת / וְנוֹתַר רַק נוֹף מְעֻנָּן.// (קשת, עמ׳ 48) כאומרת שהכתיבה, שחור על גבי לבן, כמו הצילום, אינה מצליחה להעביר את היופי. אולי שיר זה מסביר את חווייתה מול הכתיבה, ולכן נמנעה מלפרסם את שיריה.
השער השלישי ׳בין אלף לתוהו׳, הוא שירי התמודדות, בהם שירים רבים כאישה מול אתגרי החיים, בהם כאלה המבטאים עמדות דיכוי של נשים. בולט במיוחד השיר ׳בובות מתוך קטלוג׳. הרדוף משרטטת את האבולוציה של הבובה, מבובת סמרטוטים עד הבובות על חוט, בובות תקליט, בובות קישוט ועד ברבי, ומסיימת באירוניה: בֻּבָּה? אִשָּׁה. // (עמ׳ 63). סילביה פלאת׳ כותבת באירוניה על אישה כבובה: בֻּבָּה חַיָּה, הֵיכָן שֶׁלֹּא תִּסְתַּכֵּל./ הִיא מְסֻגֶּלֶת לִתְפֹּר, הִיא מְסֻגֶּלֶת לְבַשֵּׁל, / הִיא מְסֻגֶּלֶת לְדַבֵּר, לְדַבֵּר, לְדַבֵּר. / הִיא פּוֹעֶלֶת, אֵין בָּהּ פְּגָם. / לְךָ יֵשׁ חוֹר, הִיא תַּחְבּשֶׁת. / לְךָ יֵשׁ עַיִן, הִיא מַרְאִית. / נַעֲרִי, הִיא מִפְלָטְךָ הָאַחֲרוֹן. / הַאִם תִּנָּשֵׂא לָהּ, תִּנָּשֵׂא לָהּ, תִּנָּשֵׂא לָהּ.// (׳המועמד׳, סילביה פלאת׳, תרגום גיורא לשם) ומוכרת הבובה הממוכנת של דליה רביקוביץ׳ ועוד.
גם מוטיב המראה, כביטוי לנראות/לשקיפות של נשים, נמצא אצל הרדוף, בַּמַּרְאָה מְחַפֶּשֶׂת אִשָּׁה / צֵל בָּבוּאָה שֶׁאָבְדָה / (׳במראה מחפשת אישה׳, עמ׳ 65). סילביה פלאת׳ כותבת הַמַּרְאָה שֶׁלִּי הוֹלֶכֶת וּמִתְעַרְפֶּלֶת - / עוֹד נְשִׁימוֹת אֲחָדוֹת, וְהִיא לֹא תְּשַׁקֵּף עוֹד דָּבָר. / (׳מילים אחרונות׳, סילביה פלאת׳).
השער הרביעי החותם את הספר, ׳בסתר כנפיו׳, מכיל שירים המדברים על הזקנה והמוות באופניו השונים, ומסיים במילים עַד שֶׁבָּאנוּ בַּיָּמִים / עַד שֶׁבָּאנוּ/ מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת.// (עת נבוא בימים, עמ׳ 97) כשהמשוררת נוקטת לשון רבים כאומרת, מותי אינו אירוע פרטי שלי, וכמו לאורך הספר, בשירים רבים, היא נוקטת לשון רבים, ׳אנחנו׳, לשון שכבר אינה שגורה אצל משוררי הדור הצעיר, האינדיבידואליסטים, כך היא מעוררת קשב לחוויית היחיד בתוך הכלל, היחיד המתמזג עם הקבוצה, עם הטבע, עם הזמן, אתמול, היום, תמיד.
אורית קלופשטוק, משוררת ומנחה מפגשי כתיבה, מחברת הספר ׳לא יכולתי לרשום את זה בתיק׳ (פרדס, 2020) זוכה פרס שר התרבות, וספר חדש ׳אישה מבראשית׳ (פרדס, 2022).