אגרון של| צללים פואטיים וליריקה כצורה אסתטית של אהבת אנוש. תרגום: מרים צ'אליק

אגרון של (Agron Shele): סופר, משורר ועורך ממוצא אלבני שמתגורר בבלגיה, בן 49. הסיפור שמובא כאן לפני הקורא הישראלי הוא פתיחה וסיום של נובלה שכתב בגיל 20. אגרון הוא עורך כתב עת בינלאומי לשירה (https://atunispoetry.com) ומפרסם באתרו משוררים מרחבי העולם, פעם בשנה הוא עורך אסופת שירים ומוציא לאור את המהדורה השנתית.

צללים פואטיים וליריקה כצורה אסתטית של אהבת אנוש

(על קובץ השירה משוואות בלתי פתורות מאת שושנה ויג)

מאת אגרון של

תורגם על ידי מרים צ'אליק

משוואות בלתי פתורות הוא ספרה האחרון של המשוררת שושנה ויג. הכותרת של אסופה זו מייצגת את חזונה ונקודת מבטה על החיים. היא מבטאת מרחב אינסופי בדרך פילוסופית ואומנותית, הכוללת את המיסטיקה שמקיפה אותנו וגורמת לנו להיות סקרנים לגבי הבנת העולם והבטחת עתיד טוב יותר. הרוח הלירית של ספרה מגולמת דרך אומנות הכתיבה שלה, אשר מקורה בשלמות הרגש האנושי. אף על פי כן , מקור אומנותה הוא באהבה הבלתי-נדלית אשר מרימה למעלה את התשוקה. כסופרת ומשוררת, יצירותיה מפגישות בצורה הרמונית בין חיי היום יום והטבע. יצירותיה מפגישות את הדמויות שלה עם תוכן וצורה, וכך הן מחדירות להן משמעות רחבה ומסקרנת יותר המשפיעה גם המציאות שלנו.

"נשמתו של אדם היא להבה; ציפור-אש; מדלגת מענף אחד לשני, מאדם אחד לשני, וצועקת: איני יכולה לעצור, איני יכולה להישרף, איש לא יכול לכבות אותי" -ניקוס קזנטאקיס

לא לחינם ציטטתי את קזנטאקיס. בעבודתו של יוצר זה, אנו רואים אש אשר לא יודעת שובע. אנו רואים כיצד המשורר רואה את העולם הבוער, וכיצד הוא מוצא את המוזה שיורדת אל תוך אור הירח ואל תוך היום החדש. ירידה זו מפזרת את זרימת הצבעים, אור החיים, ואת הרוח.

"בְּתַנּוּר הַפֶּחָמִים הַיָּשָׁן

אֲנִי מוֹסִיפָה אוֹתְךָ

וְאַתָּה מֵעִיף מִתּוֹכִי

נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ

זֶהוּ הָעוֹלָם הַפְּנִימִי שֶׁלִּי

שֶׁבּוֹ אַתָּה מְחַלֵּל אֶת

קְדֻשָּׁתִי"

אנו פוגשים באותה דרך פואטית, באותה הפילוסופיה, באש שלא יודעת שובע, ובבעירה הפנימית ביצירותיה של ויג. כל אלו מהווים את התשוקה שלנו שאיתה אנו משוטטים וחולקים רגעים מאושרים. יותר מכך, דרך ההשתקפות של האומנות הפתטית והאסתטית כל אלו מייצגים ערכים ייחודיים ואהבה עמוקה.

נושאי השירה של ויג הם מגוונים ונוגעים בפסגות רבות ביניהן הפן המטאפיזי, הפסיכולוגי, ובמיוחד ביצירתיות של הפן האינדיבידואליסטי. כאן, איננו פוגשים במשוואות לא ניתנות לפתירה, ה"לא נודע" מוביל אותנו אל המסתורין אשר ממשיך להדהים ולהקסים את גבולות הבורות שלנו.

"אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּקַּח אוֹתִי

בְּאֶלֶף דִּמְיוֹנוֹת

אֶל מִילְיוֹן הַדְּיוּנוֹת

אֶל הֶהָרִים

אֶל הַיַּמִּים

תִּקַּח אוֹתִי אֶל הַחֲלוֹמוֹת

לִרְגָעִים קְטַנִּים שֶׁל שִׁיר,

פָּחוֹת מִזֶּה אֵינִי רוֹצָה."

כמה רחוק הולך הרצון להיות חלק מהיקום, על מנת שהעקבות שנשארו יראו את הדרך לזמן אשר נסחף?

אצל יוצרת זו תשוקה אינסופית היא חלק מהקונספט, מהחלל, ומהאופק שטרם התגלה. יתרה מכך, מסגרת היצירה הולכת רחוק כמו רגעי השירה עצמה.

רגע נוסף שראוי לייחד, הוא המקוריות והרשמים של המדינה אותה היא מייצגת. היוצרת מגיעה מן המזרח התיכון, וקוראת לבניית גשרים של שיתוף פעולה ושלום בין המוצאים והדתות השונות.

"הָעוֹלָם נֶעֱצָר

אֵין מִלְחָמוֹת

רַק נַפְשׁוֹתֵינוּ הַמִּתְחַבְּטוֹת

מְחַפְּשׂוֹת בַּמַּאי

וּלְפֶתַע כְּמוֹ הָאֵל

עָזַב אוֹתָנוּ

שֶׁנִּסְתַּדֵּר בְּעַצְמֵנוּ

אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל מֵהַתְחָלָה"

המטאפורה שבה היוצרת משתמשת שמה את האינדיבידואל בכיוון ההפוך של העולם מולו הוא נמצא .( גוף ונשמה) הוא בתחנה, נוסע בכיוונים שונים, עם סיבות אבודות, אך לבסוף הוא חוזר לאלוהים על מנת להתפלל וללכת בחזרה לבהירות של ההתחלה.

הקובץ הפואטי הזה מהווה חלון נוסף בספרות העכשווית. יש לו את הרוח האסתטית של הפואטיקה עצמה, אשר באה לביטוי דרך צורניות וסימבוליזם. היא מעלה את ההשראה היצירתית, את ההומניזם, ואת אהבת האנוש לרמה עוד יותר גבוהה.

-אגרון של, משורר-

כריכת הספר Unsoled Equations מאת המשוררת שושנה ויג

באדיבות המחברת