אבריימל דרנר| תאוות חיים

יליד 1984. נולד בירושלים למשפחה בעלת רקע חסידי, אך ללא השתייכות מובהקת למחנה מסוים. משתמש בפסבדונים בפרסום יצירותיו. רואה עצמו כאדם ללא עבר, ללא הווה וללא עתיד.



תאוות חיים


זֶה לִי הַרְבֵּה שָׁנִים,

שֶׁאֲנִי מְסוֹבֵב בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים,

נִכְנַס לְסוּפֶּרְמַרְקֶטִים עֲמוּסֵי מַדָּפִים,

לֹא פּוֹסֵחַ עַל מַרְכּוֹלִים נִדָּחִים. וּלְכֻלָּם אוֹתָהּ מַרְכֹּלֶת,

אֲשֶׁר בְּעֵינַי נֶחְשְׁבָה כִּפְסֹלֶת.


מַדְּפֵיהֶם מְלֵאֵי רַעֲיוֹנוֹת,

הַבַּאסְטוֹת גְּדוּשׁוֹת רְצוֹנוֹת,

וּבַחַלּוֹנוֹת נִצָּבוֹת הַבֻּבּוֹת.

לְכֻלָּם אוֹתָהּ גִּישָׁה,

אֲשֶׁר אוֹתִי רַק יֵאֲשָׁה.


נָשִׁים וַאֲנָשִׁים,

קְטַנִּים עַל הַגְּדוֹלִים,

חֲכָמִים וְשֶׁאֵינָם יוֹדְעִים,

אִידְיוֹטִים וּפִקְחִים.

וְכֻלָּם בְּאוֹתוֹ מִרְדָּף,

אֲשֶׁר אֲנִי - מִמֶּנּוּ נֶהְדָּף.


מַהִי אוֹתָהּ מַרְכֹּלֶת וְגִישָׁה,

מַהוּ הַמִּרְדָּף?

הוֹ, אֵינְכֶם שׁוֹאֲלִים בֶּאֱמֶת...


וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים,

לְמָה תְּאֵבִים הָאֲנָשִׁים?

מַהִי תְּשׁוּקַת הַתְּשׁוּקוֹת,

שֶׁל כָּל הַבְּרִיּוֹת?


אַךְ לַשָּׁוְא אַתֶּם מִתַּמְּמִים,

בְּיוֹדְעִין הִנְּכֶם מִתְכַּחֲשִׁים!

לְאוֹתוֹ מֵרוֹץ נוֹאַשׁ,

אַחַר פִּסַּת הַ"דְּבַשׁ".


מָה כֻּלָּם רוֹצִים?

עוֹד טִפַּת חַיִּים,

עוֹד קְצָת שָׁנִים,

לִחְיוֹת יוֹתֵר יָמִים,

לְהוֹסִיף עוֹד רְגָעִים.


וַאֲנִי בּוֹהֶה וְתוֹהֶה,

עוֹמֵד לִי מִשְׁתָּאֶה,

מַה לָכֶם וְלָזֶה?!


אֵיךְ אַתֶּם מְאֹהָבִים,

בְּחַיִּים מְלֵאֵי יְסוּרִים?!

מַדּוּעַ תִּרְדְּפוּ,

חַיִּים שֶׁל טְפוּ?!

************


אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה,

קִבַּלְתִּי מְעַט בִּינָה,

הֶחֱלַטְתִּי לְשַׁנּוֹת גִּישָׁה,

וּלְאַמֵּץ מִכֶּם אֶת הַמַּצָּע.


אֲנִי מְסוֹבֵב בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים,

נִכְנַס לְסוּפֶּרְמַרְקֶטִים עֲמוּסֵי מַדָּפִים,

לֹא פּוֹסֵחַ עַל מַרְכּוֹלִים נִדָּחִים.


מְחַפֵּשׂ אֶת אוֹתָהּ מַרְכֹּלֶת,

מִשְׁתַּדֵּל לְרָכְשָׁהּ בַּהֲמוֹן תִּרְגֹּלֶת.


אֲנִי מְנַסֶּה לְהִצְטָרֵף אֶל הָרָצִים,

לִהְיוֹת חֵלֶק מֵהַמִּרְדָּף,

לַחֲטֹף מֵהַמַּדָּף,

אֶת אוֹתָהּ תְּשׁוּקָה,

אוֹתָהּ תַּאֲוָה,

תַּאֲוַת חַיִּים.


אֲנִי כְּבָר רוֹאֶה אֶת הַחִיּוּכִים הַמְּרֻצִּים,

שֶׁל שְׁאָר מִשְׁתַּתְּפֵי הַמֵּרוֹצִים,

הַמַּרְגִּישִׁים עִמִּי שֻׁתָּפִים,

לְמִרְדָּף הֲמִרְדָּפִים.


אָז רַבּוֹתַי,

חֲבָל עַל הַקְּרִיצוֹת,

עַל שִׁכְמְכֶם אַל תַּרְבּוּ טְפִיחוֹת.


כִּי זֹאת הָיְתָה הַתּוֹבָנָה,

אֲשֶׁר אֶת עֵינַי פָּקְחָה.

וְזֶה הָיָה הַבָּרָק,

אֲשֶׁר בְּמֹחִי נִדְלָק:


בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁאֶהֱפֹךְ לִתְאֵב חַיִּים בֶּאֱמֶת,

בְּאוֹתָהּ הַשְּׁנִיָּה שֶׁאֶפְחַד לִהְיוֹת מֵת,

אוֹ אָז תֻּכְרַע תְּהִיַּת הַתְּהִיּוֹת,

וִינַצֵּחַ הַצַּד שֶׁל "לֹא לִהְיוֹת"!



הערת המערכת: זהו פרסום שלישי (ובהחלט לא אחרון) לאבריימל דרנר (שם עט) בקול ההמון. בכל אחת מיצירותיו אבריימל משמיע זעקה פואטית בסגנון דקדנטי-ניהיליסטי. רעיונותיו בשיר בהירים וחדים כתער ותכליתם לבטא את תחושת המיאוס שהוא חש במסגרת החברתית שבה הוא חי ופועל. בהקשר זה אבריימל איננו מבטא רק את משאלת לבו, אלא הוא את משקף את קול ההמון הכבול לתבניות ולמסגרות החברתיות, הדתיות והתרבותיות בחברה החרדית, בחברה הכללית, בחברה הערבית וכיו"ב. בחירתו של אבריימל לחדול ו'לא להיות' , בהעדר אפשרות אחרת לקיים את חייו כפי שנתכוון להם, אינה אלא למעשה בחירה חתרנית בחיים.



316 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול