אבריימל דרנר| מותגים, חרדים והמסיכות שביניהם
יליד 1984. נולד בירושלים למשפחה בעלת רקע חסידי, אך ללא השתייכות מובהקת למחנה מסוים. משתמש בפסבדונים בפרסום יצירותיו. רואה עצמו כאדם ללא עבר, ללא הווה וללא עתיד.
מותגים, חרדים והמסיכות שביניהם
הוא אברך חמוד, קטן מידות, פנים עדינות ומאירות, כולו נוטף טוב.
כאשר אי מי בסביבה יקרא "הֶרְשִׁי", האיש הצעיר הזה יבין שמתכוונים אליו.
מאז שהתפשטה מגפת הקורונה בארצנו, הוא כמעט ולא יוצא מהבית. אין שום סיכוי שתראו אותו יוצא ללא מסכה.
לא, הוא לא דואג לעצמו. הוריו, גם הם צעירים יחסית.
אבל הוא מאד מאד חושש שמא יתגלגל שהבל פיו, אם יהיה רעיל בקורונה, איכשהו יגרום למוות של מישהו.
הוא לא רוצה כזאת אחריות על הראש הטהור שלו.
כאחד שלא מסיר את המסכה מפיו, הוא חשב שיהיה יתרון למסכה רב פעמית.
אומר ועושה, הֶרְשִׁי קנה מסכה שחורה. מה יותר פשוט מזה? אלא שאז הוא נתקל בבעיה לא צפויה.
אי שם בפינה השמאלית למעלה, מתנוסס לו בגאון וי לבן ושמן, שולח לעברו בשחצנות חיוך מלא לגלוג וחוצפה.
אוי! שוד ושבר! וכי הוא, הֶרְשִׁי עדין הנפש, האברך האציל, ילך עם "מותג" המתנוסס בריש גלי???
איך אפשר להיראות כאחרון הפוחזים והריקים שמנעליהם ובגדיהם מרוקמים ומקושטים במותגים למיניהם? הלא אלה ברכב ואלה בסוסים שעל דש בגדיהם, אבל אנחנו רק בשם ה' נזכיר!
נו, היכן שיש תורה, שם שוכנת החכמה. הראש היהודי שלו כבר מצא פתרון פשוט.
הֶרְשִׁי שלנו החל ללכת עם המסכה כשהיא הפוכה.
זהו! חוץ משתי שערות זקנו שהחלו לצמוח אי שם ליד השפם, אף אחד כבר לא יראה את החרפה.
הֶרְשִׁי שמח וטוב לב, יוצא לו לאחד מאותן יציאות מעטות והכרחיות, עטוי במסכה שחורה משפה לשפה.
בדרך הוא פוגש את גיסו בֶּערִי. הם מחליפים המהומי מסכות, חלקם מובנים יותר, חלקם קצת פחות.
איכשהו השיחה מתגלגלת לכיוון המסכה, הבעיה ופתרונה. הֶרְשִׁי מאד גאה לספר איך הוא דילג על הבעיה שנקרתה לפתחו.
אבל, אפילו מבעד למסכה ניתן להבחין איך פניו של בֶּערִי מתכרכמות.
"מה הבעיה?" תמה הֶרְשִׁי.
"לא שמעת את פסק ההלכה של ר' שמאי?" שואל הגיס המעורה בענייני העולם.
"ר' שמאי פסק שהמסכה היא מלבוש, וכפי שעל פי ההלכה אסור ללבוש בגד הפוך, כך אסור לעטות מסכה הפוכה".
אין צורך לדאוג להֶרְשִׁי ולמסכה, הוא לא זרק אותה לפח.
בסוף הוא לקח לורד ארטליין עבה וכך הוא הסתיר את ערוות הנייק.