אבריימל דרנר| האדמו"ר המוסכניק והאדמו"ר המרפא

יליד 1984. נולד בירושלים למשפחה בעלת רקע חסידי, אך ללא השתייכות מובהקת למחנה מסוים. משתמש בפסבדונים בפרסום יצירותיו. רואה עצמו כאדם ללא עבר, ללא הווה וללא עתיד.

האדמו"ר המוסכניק והאדמו"ר המרפא

רֶבּ שׁוֹלֶם יצא בצעד עליז מבנין המשרדים המהודר, הוא סיים כרגע פגישה מוצלחת במיוחד, זה עבד לו מעבר לכל ציפיה. הוא נכנס לרכב תוך שהוא מפזם לעצמו ניגון חדש, מפעיל במערכת השמע את השיעור בהלכות ריבית ומפליג לדרכו. לפתע, באמצע שומקום, הרכב הצהיר על שביתת שֶׁבֶת. אילו רק היה מקל בידו של רֶבּ שׁוֹלֶם, הרי שהיה עושה מעשה בלעם באתונו ומלמד את הרכב הסורר לקח הגון. רֶבּ שׁוֹלֶם זה הוא אמנם איש אשכולות, יש לו הרבה מעלות, אבל בגחמות של רכב הוא ממש לא מבין. רֶבּ שׁוֹלֶם בוהה בעיני עגל ברכב מכאן, טופח על השכם משם, אבל כלום. יאוש! בלית ברירה נשלף הפלאפון מעמקי הכיס הפנימי של החליפה.

אחרי כמה צלילים נשמע קולו הנמרץ של רֶבּ חַצְקְל הגבאי המיתולוגי של האדמו"ר:

"כןןן!".

"אני נמצא כאן במצב חירום ואני חייב לקבל עצה דחופה מֵהַרֶעבֶּע, מתי אפשר להשיג אותו בטלפון?"

הלחץ שמועבר היטב דרך קו הטלפון מניע את הגבאי לדאוג לתשובה מהירה. לא עוברות דקות ארוכות והַרֶעבֶּע בכבודו ובעצמו על קו הטלפון, לאחר שהוא שומע את הבעיה על כל פרטיה הוא מנחה בקול רגוע את רֶבּ שׁוֹלֶם הלחוץ: "עליך לפתוח את מכסה המנוע, הנה מצד ימין אתה רואה קצת רטיבות? יופי. עכשיו, נכון יש לך פלסטרים בתא הכפפות? מצוין. קח משם שני פלסטרים והדבק אותם באיקס על מקום הרטיבות... אחרי שייבשת את זה, כמובן. מעולה! עכשיו קח את הג'ריקן מתא המטען, תמלא קצת במקום מה שחסר וסע לשלום."

***

סובבת עכשיו ת'אצבע על הרקה כדי לבטא את מה שעובר לך בראש בנוגע לשפיותי? בסדר, לא נורא. נעבור לסיפור על רֶבּ שֶׁבְּתְל.

***

רֶבּ שֶׁבְּתְל שלנו לא הצליח לישון. לא, זה לא שידוכי הבנות שהטרידו את מנוחתו. ברוך ה', יש לו "סחורה מבוקשת", בנות נאות, חכמות ומוצלחות. כסף גם לא חסר לו. והנה שללנו גם את בעיות הפרנסה או הלחץ מהגמחי"ם. אל תתחילו לחשוד בו כי קושיה טובה ברמב"ם היא זאת שמנעה שינה מעפעפיו הכבדים. רֶבּ שֶׁבְּתְל מיודענו הוא אמנם איש נכבד ואוהב תורה, אבל איך נאמר בעדינות? קשה למצוא את הקושיה ברמב"ם שתצליח למנוע ממנו תנומה או נמנום.

מה שמנע ממנו לישון היה דבר קטן וזניח, אבל מאד כואב ומייסר. חור קטן בשן קטנה והבנאדם לא מתפקד.

כאשר מגיע טלפון מרֶבּ שֶׁבְּתְל, הוא לא צריך להסביר את עצמו. הכסף שלו מסביר היטב את רצונותיו ולכן הוא זוכה לקבל מיד את הַרֶעבֶּע. לאחר שהוא מתנה את יסוריו ומודיע כי הוא בשונה מרבי, הוא ממש לא מקבל כאבי שיניים באהבה, מנחה אותו הַרֶעבֶּע בדרך אל המנוחה והנחלה: "נכון קנית לנכדים ב"הכל בשקל" חומר כתום כזה שעושים איתו בלונים? כן, זה עם הריח החריף. קח מזה קצת ושים בשן מספר 26" "איפה זה שן מספר 26?" לאחר הנחיה מדוקדקת, רֶבּ שֶׁבְּתְל, כמי שאמון מילדותו על אמונת חכמים, לא מהרהר ולא מערער, מניח מיד את החומר לפי ההוראות המדוייקות שקיבל מֵהַרֶעבֶּע והולך לישון בנחת.

***

התחרפנתי לגמרי, נכון? איזה הזיות שאני ממציא, לא ייאמן. נכון, נכון. שני הסיפורים למעלה לא היו וכנראה גם לא יהיו אף פעם. אבל את רֶבּ וֶועלְוועל אני מכיר ממש מקרוב, ומה שאכתוב עליו קרה בימים האחרונים.

***

מדובר באברך רציני עם משרה תורנית מכובדת, בסביבת מגוריו הקורונה היא מקסימום נושא שניתן באמצעותו ללגלג על ה"צִיוֹיִנִים", אולי ניתן בזכות זה ללבן כמה סוגיות בנושאי רדיפת הדת, יחס השלטונות לדת ולנושאי דגלה, אבל לא שום דבר מעבר לכך.

רק בשביל להבין ולהכיר את אופי השכונה, אגלה לכם כי במכולת הסמוכה לביתו לא ניתן להשיג מסכות, זה מצרך שאין לו ביקוש.

באחד מימי הקיץ הלוהטים, החל רֶבּ וֶועלְוועל לחוש במה שהכופרים קוראים לזה "תסמינים". אמנם כבר ידוע לכל החסידים כי לדעת הַרֶעבֶּע מי שצריך בידוד יכול לצאת עם מסכה, אבל כחסיד נאמן הוא לא מסתפק בהוראות כלליות, אלא רוצה לדעת בדיוק מה עליו לעשות במקרה שלו.

הַרֶעבֶּע שמע מרֶבּ וֶועלְוועל את כל הפרטים ולאחר מכן נתן לו הוראות מדוייקות כמה זמן להכנס לבידוד, איך ועד מתי. לא אכנס כאן לפרטים כי זאת היתה הנחיה מפורטת למקרה הספציפי הזה, הַרֶעבֶּע ברוח קודשו נתן את ההוראות הרפואיות שמתאימות בדיוק למקרה הזה, אי אפשר ללמוד מזה למקרים אחרים.

***

ואני, אני מתפלץ לי בצד ולא מבין למה רֶבּ וֶועלְוועל וחבריו החכמים מאמינים שבתסמינים ובהתמודדות עם קורונה, הַרֶעבֶּע מבין, רוח הקודש שלו עובדת שם פיקס. אבל בכאבי שיניים ובהתמרדות של מנוע, שם, פתאום אותה רוח הקודש של הַרֶעבֶּע, כבתה ואין החסיד זקוק לה.