אבריימל דרנר| תורה היא

עודכן ב: ינו 17

יליד 1984. נולד בירושלים למשפחה בעלת רקע חסידי, אך ללא השתייכות מובהקת למחנה מסוים. משתמש בפסבדונים בפרסום יצירותיו. רואה עצמו כאדם ללא עבר, ללא הווה וללא עתיד.



תורה היא


שעת ערב לא מוקדמת בישיבת 'יבקשו מפיהו', מבט מהיר לעבר מקומו של דודי מגלה לנו שהוא לא ממש טרוד כרגע בלימודו, ולו מהסיבה הפשוטה שמקומו חסר תוכן בשעה זו. גם אם נציץ לעבר חדרו, לא נמצא אותו שם. היכן דודי נמצא בשעה כזו?

כדי להתחקות אחר עקבותיו עלינו לשוב לשעה מוקדמת יותר באותו ערב, כאשר דודי יצא להתאוורר מעט מהמחנק שסגר עליו בהיכל הישיבה, סך הכל הוא רצה לשאוף מעט אויר צח. וכך אנו פוגשים אותו פוסע מעדנות בשולי השכונה, שם בין עצים מוריקים מסתתר לו סוד גלוי. מקוה הנשים חבוי שם, ודודי שלנו, הוא נהנה להתעדכן מדי פעם בסדר יומם, או יותר נכון בסדר לילותיהם, של תושבי השכונה.

באותו ערב מדובר, הוא רואה שם לא פחות ולא יותר מאשר את הרבנית בכבודה ובעצמה. כן, כן. אשת ראש הישיבה יצאה היום מהמקוה, מה שאומר שבבית ראש הישיבה, הולך להיות הלילה "שמח".

דודי זה, היה ממזר לא קטן, בילוש והתחקות אחר מעשיהם הפרטיים של אנשים היו מתחביביו הקבועים, ובהתאם לזה הוא היה מצוייד בפריסקופ מעשה ידיו להתפאר ובעוד כמה עזרי ראיה והצצה.

וכך בהגיע השעה המשוערת אנו מוצאים את דודי בעמדת תצפית נוחה, ובתעלולים הידועים רק לו נפרש לנגד עיניו חדר המיטות בבית ראש הישיבה במלא הדרו. אפשר להבין לבד, מה היה המחזה אותו זכה דודי לראות שם באותו הלילה. הגיע רגע השיא, אנחת הנאה חומקת ועולה משתי הזירות בו זמנית, אבל לפתע...

יד עלומה לופתת את צאוורונו של מיודענו! הצבע אזל מפניו באחת, הוא מסתובב באיטיות לראות מי זה שתפס אותו בקלקלתו, גלגלי מוחו מסתובבים במהירות שיא במאמץ נואש למצוא הסבר למעשיו התמוהים. ואז הוא שומע את הפנייה המוכרת כל כך: "הו, ידידי היקר! למה אתה לא נמצא עכשיו בַּבֵּיְסְמֶדְרֶשׁ [-בבית המדרש]?"

כן, היה זה ה"מקק" האגדי 'נחום איש גם כאן' [אם אתם שואלים מהו מקק, סימן הוא שמעולם לא הרחתם ישיבה. מקק הוא כינוי לעג למשגיח קטן, דהיינו איש צוות שתפקידו לרדוף אחרי כל העזים הסוררות ולאלפן בינה, הוא האיש הקטנוני שיורד לרמה הכי נמוכה במערכת היחסים שבין אנשי הצוות לתמידים, הוא נכנס למריבות מגוחכות וכדומה].


'נחום איש גם כאן' זכה לכינוי זה בשל יכלתו המופלאה להמצא תמיד בכל מקום, קחו לדוגמא את אותה קבוצת בחורים שחשקה בטיול לצפון, לאחר מאמצים מרובים של השגת טרמפים במקומות נידחים, סופסוף הם הגיעו לתחילת המסלול. אבל שם... מחכה להם 'נחום איש גם כאן', מחכך את ידיו בהנאה בלתי מוסתרת ופונה אליהם בחביבותו הנודעת: "הו, ידידי היקרים, אני רואה שלא היה לכם קל היום עם הטרמפים, הא?" את הדרך חזור הם עשו כבר בטרמפ אחד... בוולבו החבוטה של מקקנו.

האגדה מספרת על בחור מורעב שבליל שבת חורפית ארוכה במיוחד חשק לטעום מעט מהצ'ולנט שהוכן למחר. היות ופיקוח נפש דוחה שבת, הוא השיג מברג ופרץ אל המטבח. ריח הצ'ולנט כבר דגדג את נחיריו, בתשוקה בלתי נשלטת הוא פותח את מכסה הסיר הענק, ואז... מתוככי הסיר, מגיח לו לפתע 'נחום איש גם כאן' ופונה אליו בחיוכו הממזרי: "הו, ידידי היקר! אני רואה שאתה ממש רעב, רוצה לעלות אלי הביתה לאכול משהו?".

אם אתם הולכים בכל מיני מסלולים, נחלים ושאר אתרים מלאי בחורי ישיבות, מן הסתם נתקלתם לא פעם בגרפיטי בנוסח: "נחום - גם כאן", עכשיו תבינו גם למה.


אם נחזור לדודי שלנו, נמצא אותו חבוק בין שתי כפות ידיו של 'נחום איש גם כאן' ושאלתו המהדהדת "מה אתה עושה כאן?"... דודי מתחיל קצת להתגמגם "אה, אני... אני באתי לכאן... כדי... כדי ללמוד!", "אוהו, ידידי היקר! אני מבין שאתה לא מצליח ללמוד בלי פריסקופ ושאר הַשְּׁמוֹנְצֶעס שנמצאים כאן?" כך לעג לו המקק.

אבל דודי דנן, כבר התמלא בבטחון עצמי והחל להסביר את עצמו בלי להתבלבל: "תראה, הרב. נודע לי שבדיוק הלילה הַרֹאשֶׁשִׁיבֶע [-ראש הישיבה] מקיים מצוה מיוחדת, מצוה שאני לא בקי כל כך בפרטיה. חשבתי שזאת הזדמנות מצויינת ללמוד את אופן קיום המצוה בצורה הכי מעולה שיש, שהרי ברור לכולם שהַרֹאשֶׁשִׁיבֶע מקיימה בהידור רב".

***

נו, ידידיי היקרים, מה לדעתכם עשה אותו מקק? מן הסתם אתם מדמיינים איך אותו נחום גער בדודי כהוגן ושילחו אחר כבוד לביתו ללא אפשרות לחזור לישיבה, נכון?

אז זהו שלא, ממש לא! המשגיח יצא מכליו... מרוב התפעלות. "דבר כזה עוד לא שמעתי, אתה אומר דברים ממש נפלאים! זה כל כך נכון!".

למחרת בשיחה מיוחדת לכל בני הישיבה, סיפרו לכולם את המעשה בהתרגשות גדולה, העלו על נס את מעשהו המיוחד של דודי, ולא נחה דעתו של המשגיח עד שזעק "תהיו כולכם דודים!".

כמובן שהסיפור הפך לשיחת היום, ודודי היה גיבור התקופה, כאשר הוא חוזר שוב ושוב ללא לאות, ומספר לכל מי שרק רצה - בדיוק, אבל בדיוק - את כל מה שנעשה בחדר המיטות של ראש הישיבה. והכל לפרטי פרטים, כדי להגדיל תורה ולהאדירה.


באותה שנה ערכה הישיבה דינר מיוחד לרגל יובל שנים לייסודה, הדינר נערך באחד האולמות המפוארים במדינה, כל שועי הארץ הוזמנו וגם הגיעו. מיטב הזמרים ריגשו שם את הקהל, התפריט היה מהיקרים והמושקעים שידע האולם להגיש. הכל נעשה בפאר והדר, דברים שעין לא ראתה כמותם. גולת הכותרת של האירוע היתה מצגת מפוארת על תולדות הישיבה, ובמרכזה של אותה מצגת... העלו את הסיפור עם דודי. בין המזכרות שחולקו באירוע היה ספרון מאוייר בחן ובו... סיפורו של דודי וחדר המיטות של ראש הישיבה.

***

האמת היא, שהיה איזה ציניקן שניסה לתהות על פשר המעשה הטוב הזה, אבל תיכף השתיקו אותו זקני הקהילה בספרם שראש הישיבה עצמו נהג באופן דומה בצעירותו כשעקב אחרי רבו בשעה שהרב היה "יושב בישיבה" ועושה את מה שהוא אוכל, או במילים אחרות, בעת שהותו בשירותים.

***

טוב, רגע לפני שאתם מאשפזים אותי באברבנאל או בכפר שאול, יש לי וידוי קטן. מאז ומעולם היה לי חשק לכתוב סיפורים, רק שהיתה לי בעיה קטנה, בעיה ממש זניחה. חוש הדמיון שלי מאד מוגבל. אני לא יודע ליצור כל מיני גיבורים ועלילותיהם, זה לא עובד.

אבל אז, ממש כמו באגדות, גליתי את האור הגדול שיש בתורה, ממש נביעה אינסופית של סיפורים יפהפיים. אכן, כן. גם הסיפור הזה לקוח מהתלמוד ובכדי שתאמינו הבאתי גם את המקור [בסוגריים מרובעות הוספתי מילים להבהרה ולביאור המילים בארמית]. אגב, במקור יש קטע הרבה יותר מוצלח שדילגתי עליו. חששתי שחכמי התלמוד יתבעו אותי על גניבה ספרותית, לכן לא הבאתי את הסיפור אחד על אחד, אבל הנה המקור לפניכם:


תניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא [-לשירותים], ולמדתי ממנו שלשה דברים: [א] למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, [ב] ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב [שלא יוריד את הבגד כשהוא עדיין עומד, אלא רק כשהוא כבר יושב], [ג] ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר ליה בן עזאי: עד כאן העזת פנים ברבך?! - אמר ליה: תורה היא וללמוד אני צריך. תניא, בן עזאי אומר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו רבי יהודה: עד כאן העזת פניך ברבך?! - אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.

רב כהנא על [-נכנס], גנא תותיה פורייה דרב [-שכב תחת מיטתו של רב]. שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו [-שמע רב כהנא שרבו עושה צחוקים עם האשה, מה שנקרא 'משחק מקדים' ואחר כך מקיים עמה יחסים], אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא! [קטע זה השמטתי למעלה. רב כהנא נמצא שם מתחת למיטה, ולא מתאים לו שרבו מתנהג כמו שבבניק, מתמזמז עם האשה ומתנהל כאילו הוא עושה את המצוה רק בשביל הכיף. הוא לא התאפק, וצעק שם מתחת למיטה: "זה נראה כאילו אתה בנאדם רעב שמעולם לא אכל!", דהיינו אתה נראה כמו מישהו שאף פעם לא עשה את זה, וכל מה שאתה עושה זה רק לשם פורקן היצרים שלך], אמר לו: כהנא, הכא את? פוק, דלאו ארח ארעא [רב המופתע וההמום, שומע את קולו של תלמידו עולה מתחת למיטה, תיכף הוא גער בו: "כהנא, אתה נמצא כאן?! צא! זה לא דרך ארץ!]. אמר לו [רב כהנא לרב]: תורה היא וללמוד אני צריך.

***

וכל זה מופיע ומונצח לדורות במצגת של היהדות בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף סב עמוד א.

0 צפיות

הֵרָשְׁמוּ לִרְשִׁימַת הַתְּפוּצָה לְקַבָּלַת עִדְכּוּנִים

ועדת מומחים מקצועית

אודליה יהודין

מדיחה דגש

ענת אורפז

דמטרי גישפלינג צ'רנוב

עדינה בן חנן 

אמנה עריאן

חגית בת אליעזר

מועצה אקדמית

ד"ר ניקולא יוזגוף אורבך 

ד"ר רתם לוז

ד"ר אנטון ברקובסקי

פרופ' אסיקה מרקס

ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן

ד"ר שחר מרנין דיסטלפלד

פרופ' רוג'ר קפלן

וויקסר בניית אתרי וויקס מתקדמים