אביגדור קהלני| ג' שירים על אהובה, מלחמה ומולדת


ראיינה וצילמה: אודליה יהודיין


יליד נס ציונה, בן למשפחת עולים מתימן, בן 77 נשוי לדליה, אבא לשלושה ילדים וסבא לשבעה נכדים. משורר, סופר, איש צבא, לוחם, תת אלוף (בדימוס), פוליטיקאי, חבר כנסת ושר לביטחון פנים. במהלך מלחמת ששת הימים היה הראשון בפלוגתו לפרוץ לרצועת עזה לעבר העיר חאן יונס והוביל את חטיבה 7 לעבר המשך לחימה באל עריש. בכניסה למוצב גיראדי נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה ועלה באש. אביגדור נמלט בעור שיניו מהטנק הבוער כאשר 60% מגופו נכווה בכוויות מדרגה שלישית. על חלקו במלחמה זו קיבל עיטור מופת.


ערב מלחמת יום הכיפורים, קהלני היה מפקד גדוד 77 בחטיבה 7, ובמהלכה הגדוד שלו היה שותף בבלימת הסורים, ובהמשך בתקיפתם בתוך השטח הסורי. במלחמה זו איבד את אחיו, עמנואל קהלני ז"ל ואת גיסו, אילן שמעיה ז"ל, בקרבות סיני. על חלקו במלחמה זו קיבל עיטור גבורה ושובץ כסגן בבית הספר לשריון ולאחר מכן מונה למפקד בסיס אימון צאלים עד לשנת 1975, שבה גם פרסם את ספרו הראשון 'עז 77' (בהוצאת 'שוקן') שזיכה אותה בפרס 'יצחק שדה' לספרות צבאית. הספר שעסק בימי הקרבות הקשים עליהם פיקד קהלני זכה לאהדה ולהצלחה נרחבת בציבור הישראלי.


בשנים 1979-1978 נשלח מטעם הצבא ללימודי השתלמות בקנזס, ארה"ב, בבית הספר לפיקוד ומטה. בשובו מונה לסגן ולאחר כן למפקד אוגדה 49 ובחלוף שנה (1980) הועלה לדרגת תת אלוף. ב-1981 קיבל פיקוד על אוגדה 36 שישבה ברמת הגולן, ושנועדה, בין היתר, לשמור על הגבול עם סוריה והכינה חטיבות השריון לקראת המלחמה. ב-6 ביוני יצאה אוגדת 36 למלחמת שלום הגליל כשתחת פיקודה חטיבת גולני, חטיבה 188 וכוחות נוספים, במטרה לכבוש את רמת נבטיה, לאחר מכן כיבוש העיר צידון ומשם הוכנה האוגדה לכיבוש ביירות. האוגדה נעצרה בשערי ביירות ונשארה בלבנון עד נובמבר 1982, ושבה לרמת הגולן. באוגוסט 1988 השתחרר קהלני מצה"ל וכעבור שנה פרסם את ספרו השני 'דרך הלוחם' (בהוצאת 'סטימצקי').


עם צאתו לחיים האזרחיים שימש כיו"ר רשת בתי הספר 'עמל' (1992-1990). בשנת 1992 נבחר לכהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה-13 במסגרת תפקידו שימש גם כחבר בועדת החינוך ובועדת חוץ וביטחון. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 1993, התמודד מטעם מפלגת העבודה על ראש העיר תל אביב יפו, אך לא זכה.


על רקע הסכמי אוסלו, קהלני חש שהשליטה הישראלית בבקעת הירדן וברמת הגולן נמצאת בסכנה ונאבק במסגרת תפקידו כחבר כנסת על אישור הסכם אוסלו ב' ואף הצביע נגד הממשלה, אך נשאר בה וסייע לה בכל נושא, פרט לתכנית אוסלו. ב-1995 היה ממקימי מפלגת הדרך השלישית, שזכתה בראשותו ב-4 מנדטים בבחירות 1996 לכנסת ה-14. הדרך השלישית חרטה על דגלה את ההתנגדות לנסיגה מרמת הגולן והתנגדות לפינוי גושי התיישבות עיקריים ביהודה ושומרון. במסגרת קדנציה זו שימש גם כשר לביטחון פנים בממשלת נתניהו הראשונה.


בשנת 2002 פרסם את ספרו השלישי 'בכוח האמת (בהוצאת סטימצקי) שעסק בפרשת החשדות שיוחסו לו בינואר 2002 בדבר מסירת מידע סודי לעופר נמרודי מ'מעריב', במאבקו על שמו הטוב ובזיכויו המשפטי המלא. בשנת 2003 ראה אור ספרו 'אני נשבע לך' (בהוצאת 'כתר') שעסק בלוחמי מלחמת יום הכיפורים. כעבור שנה נענה לבקשת שר הביטחון שימש כראש האגף לביטחון חברתי ובשנת 2007 נענה פעם נוספת לקבלת שר הביטחון ושימש כיו"ר האגודה למען החייל. בשנת 2009 פרסם את ספרו החמישי 'את לי בית', ספר שירה והגיגים בהוצאת 'ידיעות ספרים' ובשנת 2018 את ספרו השישי 'מנהיגות במעגלי החיים' (בהוצאת 'עוז 77') שעוסק בתורת המנהיגות ונמכר כבר בקרוב ל-10,000 עותקים.


מלבד עיטורי גבורה צבאיים, קהלני קיבל בשנת 2012 את עיטור הנשיא על תרומתו לביטחון המדינה וזכה לאות יקיר העיר רמלה, יקיר הגולן, ולאזרחות של כבוד של הערים תל אביב-יפו ונס ציונה.


אביגדור קהלני חותם על ספרו (2021)

באדיבות אודליה יהודיין



בָּרְכִי נַפְשִׁי


חָלְפוּ אַלְפַּיִם שְׁנוֹת, אָבוֹא אֵלַיִךְ אֶרֶץ אָבוֹת.

יָחֵף עִם אֲבַק דְּרָכִים, וּבְיָדַי סֵפֶר הַסְּפָרִים.

נַפְשִׁי אֵלַיִךְ הוֹמִיָּה, עֵינִי אֵלַיִךְ צוֹפִיָּה.

יְמֵי גְּאֻלָּה בָּאִים, לִבִּי דּוֹמֵעַ וְנִרְגָּשׁ,

נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ.


בָּרְכִי נַפְשִׁי, בָּרְכִי, יָפִים מַעֲשֵׂי יָהּ.

לוֹ הַתּוֹדָה, לוֹ הַ-תּוֹדָה וְהַבְּרָכָה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ הַלְלוּיָהּ,

נְהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ, נְהַלֵּל יָהּ .


שְׂמֵחָה נִשְׁמָתִי בִּי, אֲנִי מַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמִי.

מִזְרָן וְאֹהֶל לְרֹאשִׁי, זֶה כָּל אֲשֶׁר בִּקְּשָׁה נַפְשִׁי.

וְשִׁיר פִּיּוּט אֲזַמֵּר לְמַעֲנֵךְ, נִרְקֹד בְּצַעַד תֵּימָנִי לִכְבוֹדֵךְ.

אֲנִי עַבְדֵּךְ הַקָּטָן שֶׁבָּאתִי מִתֵּימָן,

סִמּוּנִים לִי עַל לְחָיַי, וְוָואלָה מַבְּסוּט עַד בְּלִי דַּי.


בָּרְכִי נַפְשִׁי, בָּרְכִי, יָפִים מַעֲשֵׂי יָהּ.

לוֹ הַתּוֹדָה, לוֹ הַ-תּוֹדָה וְהַבְּרָכָה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ הַלְלוּיָהּ.

נְהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ, נְהַלֵּל יָהּ .



מַה יָּרֹק הָעֵמֶק


בֵּין סַלְעֵי בַּזֶּלֶת שֶׁאָדְמוּ מִלֶּהָבוֹת.

הָאֲדָמָה שָׁם רָעֲדָה מִכֹּבֶד הַפְּלָדָה

וְהָאֵשׁ שֶׁלֹּא מָצְאָה מָנוֹחַ לְעָצְמָה.

הָיִינוּ שָׁם כְּמוֹ סֶלַע, וְהֵם כְּחוֹל הַיָּם

נְעָרִים שֶׁאַךְ בָּגְרוּ, פְּלָדָה הָיָה גּוּפָם.


מַה יָּרֹק הָעֵמֶק, מָה אָדֹם הַדֻּבְדְּבָן

רוּחַ מְרַחֶפֶת, מַשְׁכִּיחָה פִּצְעֵי הַזְּמַן

מַה יָּרֹק הָעֵמֶק

הֵיכָן אוֹתָם שֵׁמוֹת ?

מַה יָּרֹק הָעֵמֶק

נוֹתְרוּ הַזִּכְרוֹנוֹת

יָמִים שֶׁל אֵשׁ

עִם תִּקְווֹת וַחֲלוֹמוֹת,

עִם תִּקְווֹת וַחֲלוֹמוֹת.


יוֹם חָדָשׁ שֶׁבָּא, וְאִתּוֹ קַרְנֵי זְרִיחָה,

וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אִם יַגִּיעַ לַשְּׁקִיעָה.

הֵם לָחֲמוּ כְּאִישׁ אֶחָד, לְרֶגַע לֹא לְבַד

זֶה בָּזֶה בּוֹטְחִים, הָפְכוּ לְגוּף אֶחָד.

רָאִיתִי שָׁם כּוֹכָב, מַבִּיט אֶל תּוֹךְ עֵינַי

וְאוֹרוֹ קָטָן גָּדוֹל חָזָק מִתְּפִלּוֹתַי.


מַה יָּרֹק הָעֵמֶק, מַה אֱדוֹם הַדֻּבְדְּבָן

רוּחַ מְרַחֶפֶת מַשְׁכִּיחָה פִּצְעֵי הַזְּמַן

מַה יָּרֹק הָעֵמֶק

הֵיכָן אוֹתָם שֵׁמוֹת ?

מַה יָּרֹק הָעֵמֶק

נוֹתְרוּ הַזִּכְרוֹנוֹת

יָמִים שֶׁל אֵשׁ

עִם תִּקְווֹת וַחֲלוֹמוֹת,

עִם תִּקְווֹת וַחֲלוֹמוֹת.



אַתְּ כְּמוֹ הָרוּחַ


זוֹכֵר אוֹתָךְ יַלְדָּה, חִיּוּךְ שֶׁל בַּיְשָׁנִית

יָפָה וַעֲדִינָה, תְּנוּעוֹת שֶׁל רַקְדָנִית.

בָּנִיתִי לָנוּ בַּיִת, וְגָג שֶׁל רְעָפִים

וְלִי נָתַתְּ כְּנָפַיִם, לָגַעַת בַּשְּׁחָקִים.

צָעַדְנוּ בִּשְׁנַיִם, הִצְמַחְנוּ עֲנָפִים

וְאֵיךְ פָּרַח הַבַּיִת, כְּשֶׁבָּאוּ נִצָּנִים.


אַתְּ כְּמוֹ הָרוּחַ, הַמְּלַטֶּפֶת אֶת הַמַּיִם

וַאֲנִי לָךְ כְּמוֹ נֶשֶׁר, הַשּׁוֹמֵר מִן הַשָּׁמַיִם.

וְהָיִיתִי מִפְרָשׂ לְנַוֵּט אֶת סְפִינָתֵנוּ,

וּבִשְׁתֵּי יָדַיִךְ נָגַעַתְּ בְּכָל חַיֵּינוּ.


יוֹם רוֹדֵף עוֹד יוֹם, נִפְקְחוּ עֵינַיִם

וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּאוֹרָהּ, מְחַבֶּקֶת מִשָּׁמַיִם.

רַבּוּ אַבְנֵי דֶּרֶךְ בַּשְּׁבִיל שֶׁבּוֹ הָלַכְנוּ,

וְאֵיךְ נַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת בִּדְרָכִים שֶׁלֹּא יָדָעְנוּ?

וְהַזְּמַן דּוֹהֵר מַהֵר, רוֹדֵף אֶת הַשָּׁנִים

וְאַתְּ יַלְדָּה נִשְׁאַרְתְּ יָפָה מִנְּעוּרִים.


אַתְּ כְּמוֹ הָרוּחַ, הַמְּלַטֶּפֶת אֶת הַמַּיִם

וַאֲנִי לָךְ כְּמוֹ נֶשֶׁר, הַשּׁוֹמֵר מִן הַשָּׁמַיִם.

וְהָיִיתִי מִפְרָשׂ לְנַוֵּט אֶת סְפִינָתֵנוּ,

וּבִשְׁתֵּי יָדַיִךְ נָגַעַתְּ בְּכָל חַיֵּינוּ,

וּבְחוּט זָהָב נִרְקַם לוֹ חֲלוֹמֵנוּ

45 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול