"קול ההמון" הוא כתב עת רב תחומי לספרות, אמנות, הגות ותרבות. כתב העת מתעתד להגיע לכלל הקהלים והאוכלוסיות בחברה הישראלית ושואף להעניק במה מכובדת ואיכותית ליוצרים חדשים וותיקים כאחד. מטרתו הראשית של כתב העת כמשתמע משמו היא לבטא את קול ההמון, בשאיפה לחשוף את הגיוון והעושר הקיימים בתרבותנו: הקדומה, המודרנית והנוכחית המתגבשת בשנים האחרונות וכוללת סגנונות וזרמים שונים ומפתיעים שעתידים לשמש תשתית לתרבות העתיד.

​

כחלק מתפיסה אידאולוגית מוצקה, כתב העת אינו מאדיר או מבכר ז'אנר, יוצר, אמן או תקופה  מסוימים בתולדותיה של תרבותנו העברית. הקריטריונים להערכת טיבה של יצירה אינם מדעיים, ומשכך כל נסיון להופכם למדע או לכפות עליהם חוקים או סגנונות מסוימים אינם מקובלים על כתב העת ועל חברי המערכת בו.

​

השיח הפילוסופי-תרבותי, וגם זה המדעי לכאורה, אודות מטרת האמנות, דרכי הערכתה ודרכי הצגתה נידונו ארוכות ובהרחבה בכתבי הוגים וחוקרים למן התקופה הקלאסית ועד לזמננו. מהם היו רבים שביקשו לשקף באמצעותה יופי; היו שביקשו להסביר דרכה את העולם; היו גם שטענו שעליה להפגין נאמנות לאמת והיו וישנם הטוענים שעליה לבטא רגשות. כתב העת "קול ההמון" רואה באמנות כלי היברידי שיכול ורצוי שיבטא יותר מרעיון אחד, בלא שיהא מחויב ונאמן לאידאולוגיה או אינטרסים מסוימים. שאיפתו של כתב העת היא לפעול לגילוים ולהנצחתם של קולות (ההמון) שלא נשמעו עד כה או שלא נשמעו כפי שראוי היה שישמעו, ולהשמיע לצד הקולות הקלאסיים והקאנונים גם קולות חדשים, נועזים, זרים ומשונים, תוך חתירה מוצהרת לנורמליזציה של קולות אלו.  

​

כתב העת מבטא אידאולוגיה אקספרימנטלית, שדובר אודותיה רבות, בעיקר במסדרונות האקדמיה, אך טרם נוסתה בשדה האמנות. אידאולוגיה זו רואה ביצירה, תוצר של התנסות סובייקטיבית של היוצר עם הקיום הממשי –המציאות. לפיכך, כל התנסות אישית (יצירה) של יוצר עם המציאות האישית שלו ו/או עם המציאות הקולקטיבית ייחודית ונבדלת מהתנסותם של יוצרים אחרים עם המציאות, אך גם שווה להם מבחינה היררכית בהיותה עוד דרך, אחת מתוך אינסוף דרכים, לבחינת והבנת הקיום. לשון אחר, טרמינולוגיות שעוסקות בדירוג היוצרים או במדרג סגנונות הכתיבה אינן מקובלות על כתב העת ובכוונתנו להיאבק בהן, ובמקביל להציע לקורא הישראלי אלטרנטיבה להתבוננות מסורתית על יצירה מכל תחומי האמנות.

​

כבר בימי קדם נטתה האמנות, כחלק מדרכי הישרדותה, להסתייע ולהזדקק לבעלי מעמד, כח וממון שיאפשרו לה להתקיים במרחב הציבורי, וזאת מתוך הנחה שבעזרת קבוצות כח אלו תוכל להתממש במרחב הציבורי ולבטא את רעיונותיה בפני קהל רב. הלכה למעשה, האמנות נותרה למן התגבשותה בעת העתיקה וגם לאחר מהפכת הדפוס ולאחר העלייה בשיעורי ההשכלה ובידיעת קרוא וכתוב, נחלתם של מעטים ובעלי פריבילגיות. "קול ההמון" מאמין שתרבות עם, חייבת להיווצר על ידי כלל שכבות העם ולהתעצב בידיו, בלשונו, בכליו ולהתגבש בשפתו, בדרך הבעתו ולפי השקפתו ותפיסתו את המציאות, ולא היא תנותק ממנו ותאבד אותו ואת זיקתו אליה. 

​

כתב העת נוסד כחלק מתפיסה ספרותית ואסתטית אשר מאמינה כי תכלית האמנות היא לבטא את קולו של העם, בלא הטיה או העדפה המבוססות על השתייכות לקבוצה או להשקפה פוליטית, מגדרית, חברתית, מעמדית, דתית, כלכלית וכיו"ב. בהקשר זה חשוב לציין כי כתב העת אינו מגביל את היוצרים ומאפשר להם לבטא את הוויתם ואת קולם כפי שהינם, וכפי שהם מבקשים להישמע, אך גם כפי שאחרים מבקשים להציגם וכפי שהיו עשויים להיות, כפי שהיו וכפי שעתידים להיות.  ככלל, מערכת כתב העת תשמח לקבל הצעות ורעיונות שיש בהם כדי לקרב את הספרות אל כלל הקבוצות בחברה הישראלית. כמו כן, כתב העת ישמח להחיות ז'אנרים ספרותיים שאבדו בחלוף המאות וכן תשמח לאמץ ז'אנרים חדשים שבעזרתם ניתן יהיה ללמוד טוב יותר על תהליכים, שינויים ותופעות בחברה, בנפש, בתפיסה האנושית ובכלל.